תמונה 16
תרדמטי: אז בכל זאת משהו חצץ ביני לבין האושר, וכבר כמעט
הצלחתי, כמו תמיד. כל-כך הרבה כמעטים. עד שכבר נהרגתי וניסיתי
לגעת בה היא הפכה להיות קרטון?! למה זה מגיע לי? למה? (פאוזה)
למה? (פאוזה) למה?!
(המוכר נכנס ביחד עם טמטמל)
מוכר: כבר שמעת ש"ככה", אז אתה חוזר ל"למה"? לא למדת משהו
היום? הרי אמרתי לך לא לשאול שאלות.
תרדמטי: אבל זה היה קרוב, כמעט נגעתי.
מוכר: הזהירו אותך, אבל אתה לא הקשבת. התעקשת לנסות להפוך את
הכל למציאות. אלה קיבלה על עצמה את התפקיד של להיות האישה שלך,
לא יכולת להסתפק בזה? היית חייב לנסות גם להפוך את הכל
למציאות??? אתה רוצה ליצור לעצמך אכזבות בכח.
תרדמטי: אז אפילו המוות הוא לא מקום של אושר? גם פה אני צריך
לסבול?
מוכר: אוף, תפסיק להתבכיין. ראית פעם את טמטמל? הוא עלוב פי
כמה ממך, אבל הוא לפחות לא מתלונן על זה.
תרדמטי: טמטמל הוא לא דוגמה.
טמטמל: (מתלהב מעצמו) נכון מאוד, חבר. אני בהחלט לא דוגמה
לעליבות, אני בכלל לא עלוב.
תרדמטי: אתה לא דוגמה לכלום.
טמטמל: גם כן חבר.
תרדמטי: אני רוצה להבין מה קורה. למה במוות אי אפשר לגעת
באלה?
מוכר: לא בדיוק מוות...
תרדמטי: לא בדיוק מוות?! מה זאת אומרת?
מוכר: לא חשוב, לא חשוב. תרצה, תקרא לזה מוות. אני הייתי בוחר
שם שהולם קצת יותר את המקום.
תרדמטי: מה?!
מוכר: אני הייתי מעדיף את השם "מבת הערן".
תרדמטי: מבת הערן?!
מוכר: ראשי תיבות: מקום בו תמיד העיניים עצומות ורואות
נפלאות.
תרדמטי: עדיף כבר לקרוא לזה מוות.
טמטמל: אבל תרדמטי, הוא צודק. מוות נשמע מאוד עצוב, מבת הערן
נשמע כאילו זה שם של מסיבה.
תרדמטי: דבר ראשון, זה לא נשמע כמו שם של מסיבה, זה נשמע כמו
ראשי תיבות מפגרים. דבר שני, מה קשור פה למסיבה? אני חוגג?
אפילו אלה לא יכולתי לקבל.
מוכר: חתיכת אגואיסט! רק על עצמך אתה חושב. אנחנו מתאמצים
ומתאמצים לשחק במחזה שלך, ואתה? מה אתה רוצה?! גם להרגיש,
למשש? לא הספיק לך לראות, חנטריש?
תרדמטי: די! תפסיק לדבר ברמזים, מה זאת אומרת שחקנים במחזה
שלי? ממתי יש לי מחזה?
טמטמל: די תרדמטי, אסור לך לדעת!
תרדמטי: מה אסור לי, אני השליט, זכותי לדעת! הרי זה המחזה שלי,
לא???
מוכר: אז אתה יודע מה, פשיסט, אני אגיד לך.
טמטמל: לא!!! אל תעשה את זה! קצת רחמים, קצת רחמים...
מוכר: כבר נגמר לי מלאי הרחמים! אזל המלאי. עכשיו הזמן להראות
לו מה זה! שידע את האמת! שיקבל את מה שמגיע לו! הוא רצה את
זה.
תרדמטי: מה שמגיע לי?! אתה לא מתבייש! אתם גרמתם לי למות, אתם
הבאתם אותי לפה.
טמטמל: אבל תרדמטי, הרי אתה הרגת את עצמך...
תרדמטי: בזכותכם!
מוכר: אתה יצרת אותנו!!!
טמטמל: (היסטרי, למוכר) מה אתה עושה?! (לתרדמטי) תרדמטי, הוא
משקר! אתה לא שמעת את זה, אתה לא שמעת את זה!
תרדמטי: (מתקשה להבין) אבל... (פאוזה) מה?!
מוכר: באמת היה נראה לך שלכל-כך הרבה אנשים אכפת מהחיים שלך?!
מה מעניין בך, לעזאזל? מה איכפת לנו אם תתאבד או לא? (טמטמל
מתחיל לבכות)
טמטמל: תרדמטי, אל תאמין לו, הוא משקר. כל החיים אני מכיר
אותך...
מוכר: אבל עכשיו אתה בתוכו, אתה לא באמת שם, אתה לא טמטמל!
טמטמל: אם אני לא טמטמל, אז מי מדבר. אומר על טמטמל שהוא לא
טמטמל, יופי! באיזו זכות? באיזו זכות אני שואל???
מוכר: משחק מרשים מאוד, כל הכבוד, כמעט כמו טמטמל האמיתי. אמנם
קצת חכם מדי, אבל, בכל זאת, ממש כמו טמטמל. (לקהל) מחיאות
כפיים לטמטמל.
טמטמל: (יוצא לרגע מה"דמות") חכה, בסוף. מחיאות הכפיים בסוף,
זה לא פייר שאני פעמיים.
תרדמטי: מה קורה פה?
מוכר: אתה לא רואה את כל האנשים האלה?! (מצביע על הקהל) עד כדי
כך עיוור?! הם באו בשבילך. זאת ההצגה שלך, אבל כלום לא אמיתי.
תרדמטי: אני רואה אורות, אורות חזקים, זה הכל. ככה זה במוות.
טמטמל: מבת הערן אומרים, תרדמטי, מבת הערן.
תרדמטי: סתום את הפה! זה לא משנה את העובדה שאני רואה רק את
האורות של המוות ולא אף בן-אדם.
מוכר: זה פרוז'קטורים, זה הכל. אתה המצאת את כל זה. זאת ההצגה
שלך.
תרדמטי: שקרן! זה אתה מלאך המוות...
טמטמל: לא מוות, מבת הערן.
תרדמטי: לא מבט הערן ולא נעליים! מוות! מוות, מוות, מוות
,מוות, מוות!!! (למוכר) אתה מההתחלה הגעת לחיי לשכנע אותי
להתאבד, גרמת לכולם למות והפכת את אלה לקרטון. אתה עשית הכל,
רשע מרושע במסווה של מוכר תמים! אתה הרסת לי את החיים.
טמטמל: אבל תרדמטי...
תרדמטי: בלי אבל! שהפשיסט הזה יידע. (למוכר) אתה הרומס וההורס,
אל תאשים אותי! אל תאשים אותי!
מוכר: עדיין בטוח שהוא מת... פשוט מגוחך.
תרדמטי: ברור שאני מת. יש פה משהו יותר הגיוני?
מוכר: בהחלט - שאתה עשית את הכל.
תרדמטי: שאני עשיתי את כל זה? שאני המצאתי אתכם, זה נראה לך
הגיוני?!
מוכר: (ציני) לא, בטח שלא. הרבה יותר הגיוני שכל העולם יעשה
הכל בשביל שתתאבד, ופתאום במוות הם כולם ימותו במיוחד בשבילך
כדי לשרת אותך?! למה שמישהו ישרת אותך?!
תרדמטי: כי... כי...
מוכר: ואח"כ, זה בכלל מצחיק, מגיעה אלה, אלה הגדולה והמושלמת,
והיא רוצה רק אותך?! אבל לא, מולה מתחרות השבדיות המקפצות,
כולם רבות אחרי הגבר הנחשק תרדמטי. זה ללא ספק מאוד הגיוני...
תרדמטי: שקרן! אז אם זה לא עולם המתים...
טמטמל: מבת הערן.
תרדמטי והמוכר: שתוק!
טמטמל: כרגיל, משתיקים את טמטמל.
מוכר: אתה, את התפקיד כבר עשית, שתוק.
תרדמטי: אבל עוד לא ענית לי, אני דורש תשובה, מה כן יש בעולם
המתים? מה כן יש, תגיד לי?
מוכר: אה, זה ממש קל...
תרדמטי: מה? מה? תגיד לי מה!
מוכר: בעולם המתים יש עפר.
תרדמטי: עפר ו...
מוכר: עפר.
תרדמטי: כן אבל מה עוד? מה עוד?!
מוכר: תמיד יש עוד עפר, זה היופי, יש מספיק עפר לכולם, לשכב
בעפר עד הסוף המר.
טמטמל: הי אפילו יצא חרוז...
תרדמטי: זה לא אמיתי. אני חולם אתכם, אתם לא קיימים! העולם שלי
הוא עולם נפלא ונהדר בשוודיה. אז היה לי חלום רע אחד שאני אפס
אסיאתי, אז מה?
מוכר: סוף-סוף אתה מתחיל לדבר לעניין...
תרדמטי: רק לפקוח את העיניים.
טמטמל: ולקנות מסקנטייפ.
תרדמטי: ולחזור לקנזס.
טמטמל: תרדמטי, בוא לקנות מסקנטייפ.
מוכר: אולי תעזוב אותו, סוף-סוף הוא מתחיל להבין.
טמטמל: תרדמטי, בוא לקנות מסקנטייפ.
תרדמטי: אין כמו הבית! אין כמו הבית! אין כמו הבית!
מוכר: אתה מוכן להירגע?
תרדמטי: איפה שפן הזמן, הוא מאחר, אני רוצה כבר לצאת מארץ
הפלאות.
מוכר: הוא השתגע לגמרי. עד שהוא התחיל להבין...
תרדמטי: אני פיטר פן! אני ילד נצחי, טהור ונפלא, ואני אראה לכם
מה זה, חבורת פיראטים!
מוכר: אתה מוכן לחשוב לרגע בהגיון?
תרדמטי: לחשוב, לחשוב על משהו טוב. עם קמצוץ אבק פיות.
טמטמל: מסקנטייפ, בוא לקנות מסקנטייפ.
תרדמטי: אני פיטר פן, לא צריך מסקנטייפ, צריך אבק פיות.
(התאורה משתנה ומחשיכה לאט-לאט. ברקע ממשיכים טמטמל ותרדמטי
לדבר את הדברים שכתובים עד האפילוג. המוכר יוצא והמיטה מובאת
אל הבמה)
טמטמל: תרדמטי, בוא לקנות מסקנטייפ. הבטחת שנתקן ביחד את הספר
שהשאלנו מהספרייה. בוא, צריך לקנות מסקנטייפ. נו, למה אני צריך
תמיד לנדנד לך?!
תרדמטי: לא צריך מסקנטייפ וונדי, כדי לעוף צריך לחשוב על משהו
טוב וקמצוץ אבק פיות.
טמטמל: אין שום דבר טוב לחשוב עליו! אתה תרדמטי ואתה צריך
לקנות איתי מסקנטייפ!
תרדמטי: לעוף! לארץ "לעולם לא"!
טמטמל: לקום! בעולם בו ארץ "לעולם לא" לעולם לא תהיה.
(אור מלא על הבמה)

אפילוג
(תרדמטי שוכב על מיטתו. טמטמל לידו מנסה להעירו)
טמטמל: הו, סוף-סוף קמת. השעה כבר עשר בבוקר, לא ישנים. למה יש
לך שתי ביצים ליד המיטה?
תרדמטי: (לאט-לאט פוקח את עיניו ונהיה יותר ערני, עדיין
מנומנם) רגע, מי אתה בדיוק? אתה אמיתי?
טמטמל: אני טמטמל, חברך הטוב ביותר. ישנת.
תרדמטי: רגע, איפה אנחנו? פה זה המוות?
טמטמל: המוות?!
תרדמטי: הרי התאבדתי, לא?
טמטמל: התאבדת?! אלוהים אדירים! מה קורה לך!
תרדמטי: הרי כולם רצו להרוג אותי, גם אתה.
טמטמל: רצו להרוג אותך?! את חברי הטוב תרדמטי?! וגם אני, חברך
הטוב, טמטמל? אבל טמטמל זה אני, ואם הוא אני, איך הוא עשה משהו
שלא ידעתי? זה עניין למשטרה. כן, נקרא למשטרה. לא ינסו להרוג
את חברי הטוב תרדמטי! להרוג את חברי הטוב תרדמטי?! הרי אז לא
ישאר לי אף אחד!!! משטרה! משטרה! שלא יקחו לטמטמל את החבר!
משטרה.
תרדמטי: (מבין סוף-סוף) די טמטמל, תירגע.
טמטמל: אבל רצו להרוג את חברי הטוב תרדמטי, אותך!
תרדמטי: די, עזוב. בוא תיכנס, נאכל ביחד חביתה ונלך לקנות
מסקנטייפ.
טמטמל: חביתה אני אוהב.
תרדמטי: אולי אפילו אלה תעבור שם.
טמטמל: גם את אלה אני אוהב.
תרדמטי: טוב, אז יש לנו היום יום שלם לבזבז. (לקהל) נו, אז
העברתי אתכם איזה שעה וחצי, קצת חלמנו. ואתם צפיתם בי בחלום
בתוך חלום, בהצגה בתוך הצגה, בבואה בתוך בבואה. אבל עכשיו, זה
הזמן להפסיק. תורכם לחזור אל החושך. אז קדימה, החשיכו את האולם
שוב, החשיכו את עולמנו סופית. הן דווקא בחשכה שלא תשתנה נוכל
לראות סוף-סוף בתוכנו את האור.
טמטמל: אבל מה הקטע? לחזור על זה שוב? הרי גם זה לא היה מי
יודע מה! לא עדיף לעשות משהו עם החיים שלנו באמת?
(מסתכלים זה על זה במבטים רווי משמעות לאחר כמה שניות של שקט)
טמטמל ותרדמטי ביחד: (בקול של מה פתאום) לא...
(פאוזה)
תרדמטי(לתאורן בקצה הבמה): טוב, יאללה תחשיך. פה כבר לא יהיה
מה לראות בשעות הקרובות...
(חושך)