והיום אני כבר כמעט ושונאת אותך.
אתה רשום לי על לעזאזל יותר מדי מקומות.
הכל נראה כי לא ממש בסדר
הכל אפילו לא נראה כי אי פעם משהו עוד היה.
אי פעם מת,
ספק אם הרגתי בעצמי,
ספק אם התאבד.
בכל מקום שאני מסומנת, יש נקודה ממך,
כאילו לדאוג שאף אחד לעולם לא ישכח חלילה.
המרגיז הוא שאני סימנתי.
ולמחוק אין.
סנטימנטליות הנה פגע רע
במקרי אני היא מחלה
אתה כבר לא כואב לי, עכשיו אתה רק מגרד.
אולי זה כמו שפצע ככה מגליד,
הייתי רוצה להתייחס לזה כאל סימן חיובי.

אולי בסוף אזכה לקלף אותך
ובמקומך לא ישאר כלום חוץ מצלקת קטנה ולבנה
שמי שלא יפשיל לי את המכנסיים
לא יראה.

אולי עכשיו כשהעולם כבר לא נהנה להפשיט אותי
אוכל להסתירך לנצח
ואולי אפילו
להצמיח עור חדש.

לגיא
14/7/01