אני שונא את מי שאני. זה התחיל מהעבר ועד לרגע שכל רגע משתנה,
הווה. בואו נתחיל מהמכות הקטנות של הורי (לא הייתי ילד מוכה חס
ושלום) ולפחד מאבא שלי מקטן (לא בדיוק פחד, אלא רתיעה מלעשות
דברים רעים). כבר אז אני חושב ולא הייתי מודע לזה אז שהערצתי
כוח. אמנם לא גדלתי להיות עבריין למרות שהחברה התנכרה אליי
מגיל צעיר אבל הכעס ששמור והעיוות שנוצר לא ייעלמו להם. החולשה
והנחיתות שלי מימי ילדותי גרמו לכעס ולהתנהגות הקיצונית שלי
שאני כבר לא שם לב אליה (כשאני צועק לדוגמא אומרים לי שאני
נראה כמו משוגע ואני לא מרגיש ככה). אני מאז הבנתי שאנשים
נשלטים ע"י כוח, כי כל חיי השתנו בגלל אנשים, חיי בצילם של אלה
ששנאו אותי או ניצלו אותי, בורח מהם, שפוט. כל חיי הייתי נחות,
חסר כבוד עצמי (גם נכון להגיד שמה שעשיתי לא ראיתי קשור לכבוד
עצמי), החלש, חסר הגנה (או יותר נכון עם כל החברים הנצלנים שלי
זה יותר פרוטקשן) וחסר שליטה. דברים מינימאליים שילד מן השורה
מקבל ואפילו נולד איתם בטבעיות. לעומת זאת כל ילדותי הייתי
כפוף למרות "חבריי" הנצלנים. וכל פעם שהייתי איתם הייתי פוחד
להתעמת פחד מוות או להעיר הערות שהפריעו לי בקשר אליהם וכ"נ
וכ"נ. אפילו כשהם לא היו חברים שלי הם שלטו עליי והייתי חייב
הסברים לכולם. תמיד חבורות התנכרו אליי סתם ככה, רק הסתכלו
עליי והתנכרו אליי. ראו ילד שלא יודע מה היה באותו רגע וחשבו
בו נציק לו. היום הייתי הורג את כולם אנשים כאלה לא מגיע להם
לחיות ואם כן אז בגטו שיציקו לעצמם. האח המעצבן הכפוי טובה
הקטן שלי שאני מקווה שהוא ימות כבר (נכתב בכעס הוא גם גורם
חשוב להתפתחות האומללה שלי). הדחיות מבנות מאז ומעולם [בת-אל,
ליאור, עדי מלול, שיר אסייג (מה לעשות היא מושלמת)], מירי
מהגדנ"ע ואליאט. כמובן שהיו התאהבויות אחרות ואני חייב לציין
את שיר ויין כדי שירד לי משהו מהלב שזה היה בגלל המעמד החברתי
הנמוך שהיה לי אבל גם היא עדיין טיפה חשובה לי אבל לא משנה.
בחברה היומיומית אני כבר לא יודע מי חבר שלי או לא, חברה שלא
מקבלת את השונה ותוקפת את החלש למרות שיש כאלה שמגיע שירדו
עליהם כמו הערסים והמסוממים שמצדי גם ירצחו אותם. למה אני שונא
ערסים? פשוט מאד אתן לכם דוגמא מהילדות שלי. הם התנכרו אלי
והשפילו אותי. מימים שבטעות הלכתי מהר ונכנסתי בין השורה שלהם
בטעות, אז הם דחפו אותי על הרצפה וצחוק עלי ואמרו לי "למה מי
אתה, חבר שלנו?" וזה עצבן אותי והכל נשמר בפנים, או כשהאתיופים
גנבו לי את הכדורגל וכולם כעסו לי וה"חבר" השמן שלי בכלל לא
לקח אחריות נתן לי לאכול אותה ולא אמרתי לי כלום, וכשהאשימו
אותי שהרבצתי לאח שלהם ובכלל לא נגעתי בו והם התחילו להשפיל
אותי ואף אחד לא עשה כלום. הנצלנים מתן דור ומאור שניצלו אותי
כל ילדותי בבית ספר היסודי, כל פעם שרבתי מכות עם אנשים ולא
יודע למה אפילו, סתם התנכרות. מאז רציתי כוח כי זה מה שמרתיע
אנשים, אני רק רוצה לנקום באלה שבאים לי בחבורות כמו אביב כהן
- אותו אני אקרע במכות על כל מה שהוא עשה לי הבן זונה.
אני רוצה להיות אדם טוב יותר אבל הרגש מונע ממני. אני רק רוצה
לנקום ולהשיג את השליטה וההגנה שאני מחפש. מחפש את הדרך לשכוח
דברים שעשיתי שאני אפילו לא מסוגל לדבר עליהם. כי אני בשורה
התחתונה אני ילד מתוסבך וזה לא סוד. פעם חשבתי שאני נורמאלי
אבל אני לא. לא הייתי מודע למה שאני כותב כרגע. אני כל הזמן
האחרון נכנס למחשבות של התאבדויות. ואני יודע שכל ה"חברים שלי"
חוץ מאחד או שתיים לא יהיה להם אכפת מזה,בשבילם אני הומו שמביש
את המגמה שלי. אני יודע שמתחת למסכה החברתית שלי שבה אני אדם
שמח בד"כ יש אדם מתוסכל. כמו כל האנשים בשכבה שזה הדבר שהייתי
יודע עליהם ולא מקנא בהם בגלל זה והייתי מרגיש עליון עליהם,
למעשה אני אחד מהם,נחות, אדם מסכן, מופנם שלא מאוזן בנפשו ובן
אדם כועס מאד.
לפעמים אני מפחד מעצמי מהאלימות שיש בי והטירוף שאני מכיל בי
ובצעקות שלי. אני מפחד מעצמי. אני מפחד שאני יהיה בעתיד אבא
מכה או בעל מכה עד שביום אחד שיצאתי עם הכלב שלי הייתי באמצע
כל העשבים וראיתי שאף אחד לא בסביבה אז דיברתי לה' שלא ייתן לי
אהבה בחיים שאני לא יגיע למצב שהזה בו יכנס עוד דהר רע למשקולת
החיים שלי של הדברים הרעים. כל פעם שאני צוחק או מתעצבן.
אני מנסה לדמיין איך שיר הייתה מגיבה לזה ולפעמיים גם לא אכפת
לי יותר כי זה לא משנה. אני כבר לא אוהב אותה יותר או לפחות לא
כמו פעם אבל בשבילי היא משום מה חשובה.
אני רוצה להזכיר את בת-אל שתמיד הייתה נחמד בשבילי, היחידה שלא
ניצלה אותי ותמיד הייתה שם בשבילי רק שאני לא הערכתי מספיק אני
מבקש סליחה על כמה ששיגעתי אותך אז. למרות שאנחנו לא מדברים
הרבה אני רואה בך כאחד הידידות הכי טובות שלי את המכתב שקיבלתי
ממך בתחילת השנה הוקרתי ללבי ואם אי יהיה משהו או עזרה או כל
דבר אחר שאני יכול לעזור תמיד תוכלי להתייעץ איתי.

כמה מוזר זה יכול להיות שאני פריק של סדרה ומשתדל לא להיות שלה
(דרגון בול זי). בכל זאת הסדרה הזאת גם השפיעה עלי נפשית
ומנטלית היא הקשיחה אותי טיפה ונתנה לי כוח להתעמת נגד
אנשים... השפעה חיובית אחרי הכל.