תמונה 6
(חוזרים בוגי וקלמנקקיס)
קלמנקקיס: בדיוק, עדיף לך לקפוץ מהגג.
בוגי: למה לקפוץ אם אפשר לירות בעצמך?
תרדמטי: עוד פעם אתם. למה אתם לא יורים בעצמכם?
קלמנקקיס: למה לירות אם אפשר לקפוץ?
תרדמטי: לירות, לקפוץ, מה זה משנה? למה אתם לא הורגים את
עצמכם?
בוגי וקלמנקקיס: להרוג את עצמנו?!
קלמנקקיס: תגיד לי, אתה השתגעת?
תרדמטי: אז למה אתם אומרים לי להרוג את עצמי?
בוגי: אתה עלוב, אנחנו לא.
טמטמל: אני לא מבין את זה. מה הופך אותו לעלוב ואותנו לא?
קלמנקקיס: אתה אפילו עוד יותר עלוב, לך אנחנו אפילו לא חייבים
להסביר.
בוגי: מה זה משנה אם נסביר? אתה ממילא לא תבין.
תרדמטי: יופי, קבעתם לכם עובדה שאנחנו עלובים ואתם לא. על סמך
מה בדיוק? מי קבע? מי החליט בדיוק את השטות הזאת?
קלמנקקיס: (מחקה אותו) על סמך מה? מי קבע? למה אני טמבל ולמה
אתם לא? (חוזר לקולו הרגיל)תפסיק לשאול שאלות מטופשות ותתחיל
להבין. שאלת למה? ככה.
טמטמל: ככה זו לא תשובה.
קלמנקקיס: ככה זאת התשובה היחידה. אנשים מנסים לחפש סיבות
שונות ומשונות, בטוחים שלהם יש איזו סיבה מקורית לסבל, ולא
מבינים שבסופו של דבר הכל מתנקז לאותה סיבה נצחית, ככה. למה
אתם עלובים? ככה, וככה זה גם יישאר.
תרדמטי: למה דווקא אתם חלק מהעולם שלי? למה לא נולדתי בשוודיה?
מה יש? לא יכולתי להיות שוודי, בלונדיני עם עיניים כחולות
שמוקף בנערות שוודיות מקפצות?
למה לא? למה אני מוכרח להיות תקוע אתכם באסיה?
בוגי: אתה לא חייב להיות תקוע באסיה.
קלמנקקיס: אתה יכול פשוט לקפוץ מהגג באסיה הישר אל העולם הבא.
בוגי: לא לקפוץ, לירות בעצמך.
טמטמל: עזוב אותם, תרדמטי, בוא נלך למקום שקט, בו נוכל לקחת את
התרופות שלנו ולמות בשקט.
תרדמטי: די!!! נמאס לי!
טמטמל: מהחיים?
תרדמטי: מכם!
טמטמל: אין לך בחיים כלום חוץ מאתנו, אנחנו החיים שלך. אם נמאס
לך מאתנו, נמאס לך מהחיים.
בוגי: לא רע, טמטמל.
קלמנקקיס: ממך לא ציפיתי לכזה דבר.
טמטמל: (מרוצה מעצמו) אז אני לא כזה עלוב כמו שחשבתם.
בוגי: אתה כזה עלוב כמו שחשבנו.
קלמנקקיס: בסך הכל התייבשה טיפה אחת בים העליבות הטמטמלי, לא
מעבר לזה.
תרדמטי: זה לא אמיתי. אני חולם אתכם, אתם לא קיימים! העולם שלי
הוא עולם נפלא ונהדר בשוודיה. אז היה לי חלום רע אחד שאני אפס
אסיאתי, אז מה?
בוגי: תרגע. אין צורך לכעוס על המציאות. רק תירה בעצמך ותוכל
לחלום לנצח.
תרדמטי: רק לפקוח את העיניים.
קלמנקקיס: ולקפוץ מהגג.
תרדמטי: ולחזור לקנזס.
טמטמל: תרדמטי, בוא לקחת איתי תרופות.
קלמנקקיס: תרופות נגד שיגעון הוא באמת צריך לקחת.
טמטמל: תרופות נגד החיים הוא צריך.
תרדמטי: אין כמו הבית! אין כמו הבית! אין כמו הבית!
בוגי: אתה מוכן להירגע?
תרדמטי: איפה שפן הזמן? הוא מאחר, אני רוצה כבר לצאת מארץ
הפלאות.
קלמנקקיס: הוא השתגע לגמרי.
תרדמטי: אני פיטר פן! אני ילד נצחי, טהור ונפלא, ואני אראה לכם
מה זה, חבורת פיראטים!
קלמנקקיס: אז תקפוץ מהגג, פיטר, תבדוק אם אתה עף.
(המשפט מחזיר את תרדמטי אל המציאות. פאוזה)
בוגי: לא היית מעדיף למות כשהשפיות שלך עוד איתך? אתה רוצה
שבהלוויה יבכו על מוות של איש שפוי או משוגע?
תרדמטי: שפוי, אני רוצה למות שפוי. אבל תגידו לי איך?
טמטמל: קח איתי תרופות תרדמטי.
תרדמטי: אולי כבר תשתוק ותיקח תרופות בעצמך!
טמטמל: רק אל תצעק.
תרדמטי: אני כן אצעק! ומה זה בכלל הרעיון הזה שלך למות ביחד?
מה אנחנו, רומיאו ויוליה? אתה רוצה להתאבד עם תרופות, תתאבד,
אבל תעזוב אותי בשקט.
טמטמל: (נעלב) טוב, אז אני אלך לי למות לבד.(הולך)

תמונה 7
(תרדמטי, בוגי וקלמנקקיס ממשיכים)
בוגי: ואתה בוא איתי, תרדמטי, אני אביא לך אקדח ואתה תמות
שפוי.
תרדמטי: לא!
בוגי: מה לא? אתה כבר אמרת שאתה רוצה למות שפוי.
תרדמטי: לא!
קלמנקקיס: נכון מאוד, תרדמטי, אין שום צורך באקדח אם אפשר
לקפוץ מהגג.
תרדמטי: לא!
בוגי: אתה מאוד לא יציב מבחינה אומנותית. קודם כל גונב
מונולוגים מדמויות מפורסמות, ועכשיו אתה מצמצם את אוצר המילים
שלך למילה אחת יותר מהטלטאביז.
קלמנקקיס: גם המשחק שלך מאוד לא אמין, לא ראליסטי. למה אתה לא
אומר דברים חדשים, זה היה הופך את הכל להרבה יותר מעניין.
למשל, אני רוצה למות בקפיצה מהגג. אתה יודע לאיזו תפנית זה היה
מביא לכל הסיפור הזה פה?
תרדמטי: למה תפנית? אם אני אמות הכל יגמר. ההצגה שלי חייבת
להמשך.
בוגי: איזה הצגה בדיוק? קרה אצלך בחיים איזשהו שינוי בעשרים
השנים האחרונות?
תרדמטי: (חושב, לא יודע מה לענות) הזמן רץ.
קלמנקקיס: הזמן. זה הדבר היחיד שזז אצלך.
(שיר הזמן)
תרדמטי: כל יום הבוקר עולה, ויורד גם הערב
ואז היום גם נגמר.
השמש שוקעת, שקיעה מנומנמת
ומחכים למחר.

אני מסתכל לאחור,
מנסה לחזור.
מחכה אך לא יודע למה,
אך הזמן עוד רץ ולא יכול לעצור.

אני זוכר את הגן, איך בבובות שם שיחקתי
ורציתי לגדול.
אך עכשיו רק ארצה, לחזור להיות ילד
יותר מהכל.

קלמנקקיס ובוגי: אל תסתכל לאחור,
אל תנסה לחזור.
את הזמן תפסיק, את המר תמתיק
הכל ייגמר כשתכנס כבר לבור.

תמונה 8
(מגיעים לביתו של תרדמטי)
תרדמטי: בסדר, שכנעתם וניצחתם, בהחלט עדיף למות.
קלמנקקיס: אז אתה קופץ מהגג?
תרדמטי: לא.
בוגי: למה לקפוץ מהגג? תרדמטי יורה בעצמו.
תרדמטי: לא. (קלמנקקיס ובוגי מסתכלים בתרדמטי במבט זועם) אני
יודע שאתם צודקים, ואתם הוכחתם לי שהמוות עדיף על החיים, אבל
עדיין יש בעיה.
בוגי: (חסר סבלנות) מה עכשיו?
תרדמטי: אני פחדן (הוא מרוצה מעצמו), וכפחדן אני לא יכול
להרשות לעצמי למות, זה פשוט מפחיד אותי מדי. אז אני נאלץ בלב
כבד לוותר.
(נכנס המוכר מחזיק חבל בידו)
מוכר: בזה אני יכול לעזור לך. שים לב קלמנקקיס, יש לי בשבילך
את עסקה חד פעמית. אתה קונה ממני את החבל, קושר איתו את תרדמטי
ומשליך אותו מהגג. כולם מרוויחים: החבל שלי נקנה סוף-סוף, אתה
זוכה שתרדמטי ימות בדרך שאתה רצית ובעליונות פסיכולוגית על
בוגי ותרדמטי זוכה למות.
בוגי: ומה איתי?
מוכר: אתה תסתכל בנו ותקנא, כמו תמיד.
קלמנקקיס: איזה יופי! כל-כך מושלם. למה תמיד כל-כך טוב לי?
תרדמטי: אבל אני לא באמת רו...
מוכר: עוד פעם אתה מתלונן, תרדמטי? אנחנו עושים לך את טובת
חייך ואתה עוד מתלונן? איזה כפוי טובה אתה! אם לא היית מתאבד
עוד הייתי הורג אותך בעצמי על כפיות הטובה שלך.
(המוכר וקלמנקקיס מתחילים לקשור את תרדמטי שמנסה לשווא להאבק
בהם)
תרדמטי: (מתחנן לאחר שהפסיד במאבק) מה איכפת לכם שאחיה? למה
כל-כך חשוב לכם לראות אותי בקבר?
מוכר: שתחיה? (עוצר וחושב. פאוזה) לא בא לי. ממש משעמם פה,
לפחות זה יכניס קצת עניין.

תמונה 9
(נכנס טמטמל בבהלה)
טמטמל: תעצרו את הכל, חבורה של חארות! (תרדמטי מאושר מההצלה
הפתאומית) לתרדמטי אתם עוזרים להתאבד, קושרים אותו, מקפיצים
אותו, ואני צריך להתאבד לבדי? מה אני, עז? (תרדמטי כבר לא
מאושר)
מוכר: לא הייתי מעליב את העיזים כל-כך מהר.
תרדמטי: (מנסה בתקווה אחרונה) טמטמל, חברי הטוב ביותר, עזור
לי.
טמטמל: לעזור לך? אני מציע לך עזרה כל הזמן ואתה מסרב, ועכשיו,
כשכולם עוזרים לך, אתה מבקש ממני עזרה? שיעזרו לי, שיקשרו
אותי.
מוכר: קח מסקנטייפ, תעטוף את עצמך למוות. (מוסר לטמטמל
מסקנטייפ. המוכר ולקלמנקקיס צוחקים) ועכשיו הגיע הזמן לעשות
מעשים; קלמנקקיס, בוא ניקח אותו לגג.
תרדמטי: בוגי, תביא לי את האקדח שלך. (בוגי מתלבט) תביא, אני
אהרוג את עצמי.
בוגי: אני לא בוטח בך, זה מסוכן.
תרדמטי: אתה מפסיד את הסיכוי שלך לנצח...
(בוגי לא עומד בפיתוי ומוסר את האקדח. תרדמטי תופס את האקדח
בידיו הכבולות)
תרדמטי: שחררו אותי או שתמותו.
מוכר: אתה מאיים עלי?!
תרדמטי: כן. שחרר אותי. (הם משחררים אותו) עכשיו כולכם תעידו
שיכולתי להרוג את כולכם, אבל אני בחרתי אחרת. בפעם הראשונה
בחיי בחרתי. עבר זמנם של החיים הרדומים, עבר זמנה של התרדמה
הלא ממצת, עכשיו הזמן לשינה נצחית. (יורה בעצמו ומת)
בוגי: ניצחתי! ניצחתי את כולכם! הוא התאבד בדרך שלי, אני הוא
שהראה לו את הדרך לעולם הבא.
קלמנקקיס: תתלהב, למה לא? הנה, תוכל להגיד שהיה משהו מעניין
היום.
טמטמל: כן, ממש נבהלתי כשהוא ירה את הירייה, מאוד אמין.
(פאוזה) אז זהו, הכל נגמר? כל-כך מהר? ראינו גופה והלכנו
הביתה?
מוכר: איזה הולכים ואיזה בית? הכיף רק מתחיל, עוד מחזה שלם
לפנינו. (לתרדמטי) ואתה, ששוכב כאן בחושך, תחזור לאור, להכיר
עולם חדש ואחר ותפליג במרחב החדש והאינסופי ביחד אתנו.
תרדמטי: (פולט לרגע ופותח עיניים) אני? באמת?
מוכר: (כשמשקיט תינוק) ששש... תישן ילד, תישן. (תרדמטי עוצם
שוב את עיניו) החלום הרע אותו חלמת בחייך נראה עכשיו כמציאות,
אך אל תשכח, אין זה משנה, הכל חלום, הכל חלום. עוד תזכה
להתעורר ילד, ואתה חי בבית, ומחבק את אמא ואבא.
אז קדימה, החשיכו את האולם, החשיכו את עולמנו. זה הזמן לשוחח,
לאכול עוגה ולצפות לרגע הנכסף בו יעלה המסך ונוכל לחזור
סוף-סוף לאור. יהי חושך.
(הבמה מחשיכה)