השלהבת הפנימית כבתה לה מזמן.
גם סילוני העשן האחרונים כבר נעלמו.
כשעוצמים את העיניים יש יותר אור.
כשפוקחים אותן יש חושך.
חושך כזה שגם אם מתאמצים מאד לראות, לא רואים.
העיניים כבר דומעות מרוב מאמץ, הנשמה כבר יוצאת.
כל כך הרבה חושך.
נבלעים בתוכו.
אי אפשר לצאת ממנו.
מנסים להיאחז בקצוות האור האחרונים.
נפילה, כצפוי.
בור אחד גדול ואינסופי, חשוך.

אני כבר לא מפחדת ממנו, מהחושך. עיניי לא רואות באפלה.
העיוורון התמידי הזה, כבר התרגלתי אליו.