אז אתה שומע, אתמול, באמצע הזיון, היא פתאום אומרת לי:
"תוציא אנחה. בשבילי. רק אחת. אנחה".
לא רוצה. לא רוצה להוציא אנחה. לא חייב. זכותי. מי אמר שאני
חייב למישהי אנחה. מצטער, לא נותן אנחות. לא רוצה. ואף אחת לא
תכריח אותי.
אז המשכתי לפשפש בה מבפנים, לנשק לה את הפטמות ולגעת בהכל,
והיא מעליי נאנחת וגנחת ומתפתלת וכמעט צורחת, ואני מתבונן,
חוקר, נהנה ושותק, והיא לוחשת: "שחף... שחף..."
"אוף" אני חושב "אני כמעט אוהב אותה, אולי אתן לה אנחה, אני
יכול להיות נחמד, זאת רק אנחה"
אז המשכתי, והגברתי, ונגעתי, ופשפשתי, ורגע לפני שגמרתי
לחשתי:
"או-רי-ת...." וגמרתי.
והיא התבוננה בי, כולה מלאת פליאה ותמהון, איך נאנחתי לה
פתאום, והיא בטח חושבת איזה יופי זה היה, והיה שווה לחכות
לכזאת אנחה.
אז אתה שומע, היא מורידה לי כמעט סטירה וכמעט כבר בוכה.
בכלל שכחתי שלא קוראים לה אורית. |