אנחנו שישבנו בשקט כאן בערף,
כשאתם הגנתם עלינו בלהט הקיץ ובצינת החרף.
אנחנו שיושבים כאן וצופים בכם תמונה, תמונה,
יודעים שאתם מגש הכסף שעליו נשענת המדינה.
אנחנו היוצאים יום-יום ללימודים ולעבודה,
אנחנו מצדיעים לכם היום, ומכירים לכם תודה.

אתם הנראים כל-כך צעירים ושיבה עוד לא זרקה בראשכם,
שדילגתם כיעלים על הגבעות ולא נצרתם אשכם.
אתם שהאש בעצמותיכם בערה,
גם אם היה לכם קשה, וכולכם פצע וחבורה.
אתם החיילים והמפקדים שהלכו לפני המחנה ביום פקודה,
אנחנו מצדיעים לכם היום, ומכירים לכם תודה.

כל אחד ואחת מכם היה אדם בזכות עצמו,
לכל אחד מכם היה אביו, ולכל אחד - אמו.
כל אחד ואחת מכם גר עם משפחתו וצמח בסביבת מגוריו,
כל אחד ואחת מכם השאיר חיים שלמים מאחריו.
כל אחד ואחת מכם היה יחיד ומיוחד, וביחד הייתם יחידה,
אנחנו מצדיעים לכם היום ומכירים לכם תודה.

כולנו יושבים כאן היום באולם הגדול,
כולנו משפחה אחת ומלוכדת - משפחת השכול.
כולנו מביטים בשקט בדגלים המורדים
ובאש אשר בוערת על ראשי הלפידים,
כולנו זוכרים אתכם ומוחים מעינינו דמעה גדולה וכבדה,
אנחנו מצדיעים לכם היום, ומכירים לכם תודה.

אתם שם למעלה מביטים אלינו בלי מילה.
אתם רואים אותנו באבלנו ומחייכים אלינו בחמלה.
אתם שם למעלה נחים אחרי שביצעתם את המלאכה,
גופכם כבר לא עמנו אבל רוחכם מאתנו לא הלכה.
אתם שם למעלה שהייתם בזיכרוננו לאגדה,
אנחנו מצדיעים לכם היום, ומכירים לכם תודה.