רוצה רוצה ולא יוצא, עושה כל מיני דברים לשנים הבאות, איך הם
חיים תרגע אני מת לדעת יה!
ברוך הבא בשם שלך הנה אני הנה אתה ושוב פאזל, חלקים נמצא בתוכך
תקרא ת'שיר שכתבתי בשבילך, הוא מיוחד ועשוי, הוא ססגוני
ואימתני. זה מן חריזה, זה מן השאלה בין חיים למוות ביד הקלשון,
חיים ומוות בסוף היום.
והיום ארוך מאוד מאוד, לא רוצה להרגיש כאב. עוקץ נמצא חולה
ומטופל שניהם ממש אותו עניין, אחד עוזר לשני בלי ידיעתו של
השלישי.
אז מה לכתוב לא אדע, רק אני יודע שאני אוהב אותך ורק אותך.
כנראה שזו הבעיה, צריך להתרחב, צריך להתאהב במישהו אחר חוץ
ממך. כן, זה קשה, אבל זו לא בעיה לכן הנה אני אומר לך אני אוהב
אותך. וכן זה היה קל נורא, הנה עוד שיר בדרך לאבדון שלך, הולך
לאיטו, כותב את עצמו, אומר הנני, קבלוני, אהבוני לאלתר, כי אם
לא יבוא יומו של זה שאמר לא לחריזה הזו והנה אני, והנה אתה,
אנחנו שני יצורים מעולמות מקבילים שמנסים ונפגשים בתנאים
מוזרים. יאללה נגמרה לי החריזה נתראה בשורה הבאה, סתם אההה.