האפר ניתז לאוויר כל שעל בכל מדרגה שחוקה עליה אני דורך.
זו אשר חפצתי בה זמן כה ארוך חיה שם,
במעלה אלפי גרמי המדרגות,
מאחורי כל כך הרבה פחדים.
בגרזן אגאל אותה מיסוריה הארוכים.

האפר נסדק,
אני עולה ועולה, מביט רק במדרגה הבאה.
רודף אחרי צללים אני מגיע לבסוף למרגלות המגדל,
והיא שם מאחורי חומות שנולדו בגלל העבר.
מפשיל את הברדס ומביט מעלה, חושף אליה את סודותיי.
והיא את שלה.

מרים את הזרועות לתפוסה, אך היא איננה קופצת,
הזמן חולף וזרועותיי מתעייפות.
מדרגות רבות חלפתי,
אפר רב קיבל את צורת נעליי הכבדות,
אך היא איננה קופצת.

לפתע צליל מוכר של נסיכה אחרת נשמע מאחורי, ממרחקים.
מבט אחרון, מודאג.
היא איננה קופצת.

לפני שנים רבות הצלתי את הנסיכה האחרת.

ורק אתמול קראתי בעיתון שהיא קפצה.
בחירת לבי,
אירוניה שמה.