אני לא חש נבגד בגלל עלמה שקרנית,
הסכין שבגבי אינה עקב ממשלה חתרנית,
לא משום שחבר זמם מאחורי הגב,
ולא ממשפחתי הנני מאוכזב.

לא מהעובדה שזרקה אותי לקרשים,
לא אלוהים בגד בי ברגעים קשים,
לא הזיכרונות הם אלו שנעלמו,
זו אינה השמש שזרחה, הנחלים שזרמו.

אני חש בגידה מחברה סרטנית,
שכמו נגיף היא הורסת ותוקפנית,
שלא משנה כמה שתחפש שיטות,
תמיד תמצא את עצמך זרוק באשפתות.

חברה שממהרת את בניה לתלוש,
שמימי הביניים איבדה צלם אנוש,
ואיני מבקש רחמים, כבוד וסלחנות,
רק הכרה בערך מסוים, נאמנות,
שתוכל להפקיד את חייך בידי אדם מהרחוב,
שתצליח למצוא נחמה אצל כל אדם קרוב,
שאנשים יפסיקו לחיות בפחד,
שיבינו שהדרך היחידה לנצח, היא ביחד.