פעם היה לי את דורון,
פעם היה לי אח,
עכשיו נותר רק זיכרון,
פיסה לאחוז בה לזמן לא ממושך.
פרוש שמו זה שי, מתנה,
אחי דורון נהרג לפני שנה.
הוא שירת את המדינה, כולם אומרים,
אבל לדעתי זה עוד תרוץ של המבוגרים,
כי אותה פיסגה, אותו הר ארור, בלבנון,
לא לקח רק את אחי דורון.
הוא חלה במחלה מסוימת, שרבים עליה מספרים,
בה אחים הולכים ויותר לא חוזרים,
הוא היה אמור לחגוג היום יום הולדת,
אבל לאף אחד כבר לא אכפת בכלל,
כי באותו רגע שהוא לא הספיק לרדת,
זה נפסק, אחי דורון יותר לא יגדל.
עכשיו לא נותר לי עם מי לשחק,
רק לבהות בחריטה במבט משתק,
אמא רק בוכה ואבא מכחיש,
אני כבר לא יודע איך להרגיש,
איני יכול לנחמם, רק לאדם אחד היה את הכישרון,
כזה הוא היה, כה רך וטהור, האח שלי, רק שלי, דורון. |