חייב להיות משהו יותר מזה. אני לא מבין, זה הכול?
אני מתכוון לחיים, כמובן. קמים, הולכים להשתין, מתלבשים,
חוטפים משהו לאכול, ויוצאים לעבודה, ללימודים, למשהו, חוזרים
מאוחר, הולכים לישון. זהו. הכול מההתחלה.

אני עומד, מסתכל באנשים שהולכים ברחוב, מדברים בסלולארי רוב
הזמן, גם כשהם נמצאים עם מישהו על ידם. זוגות, שלישיות, וגם
רביעיות לפעמים, נמצאים זה ליד זה ותו לא, מדברים בטלפון עם
מישהו אחר.
וכשמתיישבים, ממהרים לבהות במסכים.
לשבת מול מחשב ולדבר עם אנשים שאתה לא מכיר.
לראות סרט על חיים של אחרים. להציץ, להתבונן, להעמיד פנים שגם
אתה שם. או שלפחות יום אחד תגיע. לראות את ההשתקפות שלך,
ולתפוס שאתה צוחק עם עצמך.  
להשאיר את הטלוויזיה דולקת בלילה, כדי לא להיות לבד.

לעמוד בשום מקום, איפה שאף אחד לא רואה ולא שומע, ולצעוק.
עד שכבר אין לך כוח.
אתה רוצה לשבור את הכלים.
אבל המשחק הזה לא נעצר אף פעם.

להשתכר, להתמסטל, להרגיש גבוה גבוה על טופ העולם, ואז לחזור
לכלום. הכול חוזר על עצמו בלופ שהולך ונשחק. וזה עוד לפני
שהגעת לגיל 30.
לטוס לארצות אחרות, לפגוש אנשים אחרים ולהרגיש מיוחד, אתה היית
שם, ראית את זה, וחזרת כדי לספר. לפעמים אני חושב שרוב החיים
הם בכלל סיפורים של אנשים אחרים. אנחנו מדברים איתם, נמצאים
איתם, רואים אותם בסרטים, מתרגשים מהם, או שלא אכפת לנו בכלל,
נהיינו גם קצת אדישים.
מדיטציות. הדרך האולטימטיבית לברוח מעצמך. או לפחות להרגיש טוב
בגלל שניסית.
דת. אתה יודע שתגיע למשהו, לבסוף.

אבל מה עם האמצע? מה עם החיים עצמם?
לאן נעלמו כל ה 'למה' וה 'איך'?
השתאות מברק בשמיים,
מצפירת רכבת,
מלחפור בור באדמה ולנסות להגיע לקצה העולם.
מתי נכנסו לחיינו כל ה'אינים' האלו,
אין לי כוח
אין לי זמן
אין לי כסף
מתי הייתה הפעם הראשונה שקמתי בבוקר וחשבתי שחבל?

אנשים מדברים. על האור שראו, על רגעים של אושר. על אהבה. שטף
של דיווחים שסובב אותי, נוגע במודעות ומתפוגג.
אנחנו תמיד מחכים למישהו אחר.
לאהבה אמיתית.
לסרט טוב.
למוזיקה.
לחברים.
לכסף.
לטיול.
לזיון.
לחיוך של ילד.
לנשיקה.
לאלוהים.
אף פעם לא לעצמנו.
מה נראה כשאנחנו נופיע? מה נמצא שם, בתוכנו?
מחכים שדברים יסתיימו. שיבוא משהו אחר, יותר טוב. החיים זה מה
שקורה לך כשאתה מתכנן דברים.
אבל תמיד יש יותר טוב. השפע עצמו הפך לדבר אחד. תעצור את הרגע,
נצור אותו, שים אותו בבקבוק ותדביק עליו תווית: 'רגע מאושר
באמת.' אחרי שתעשה את זה תמיד תיזכר בבקבוק ולא במה שבפנים.

תשליך את הבקבוק לים, ואל תיצור ים של בקבוקים.
תסתפק במה שיש. ובמה שאין.
החיים עצמם יהפכו למטלה, ואתה תהיה האיקס.
תעלם בתוך עצמך.
ותכריח את עצמך לחשוב שזה בסדר, כולם עושים ככה. לבסוף תשתכנע.

תתעלם, תדחיק, תחיה בתוך ענן של אשליה
ותהיה תתרן.
כולנו ככה, זה בסדר. תנחם את עצמך. אלה החיים.
ואז תמות.
על שפתיך המילים -
זה הכול?