גיוס
וואו
סוף סוף המילה המאיימת הזאת מגיעה גם אליי
רק עכשיו אני קולט...
אני, טל יפה, מתגייס, מחר!
בעצם לא רק עכשיו אני קולט, אני חושב שהרגע שזה באמת נקלט לי
היה כשקיבלנו את החשבון על הקניות של הדברים לצבא, אז נקלט לי
שאני הולך להיות חייל. מאז התחילה ההתרגשות.

מעניין מי מתרגש יותר? אני או אמא? אני מניח שאני מתרגש יותר,
אבל אמא הרבהההה יותר מודאגת.
היום האחרון על אזרחי, עבר בשלום יחסית, למרות שחשבתי שיהיה
יותר גרוע -
התחיל בשינה עד מאוחר, כמו שצריך לפני הגיוס, ואז בערב קניות
אחרונות - מסיימים קניות, הולכים למסעדה, אמא החליטה שצריך
לחגוג את העובדה שאני מתגייס (אני לא מבין, מה כל ההתרגשות? אז
מה אם אני הולך להיות חייל, זה קורה לכולם). ישבנו, אמא שלפה
מצלמה והתחילה לצלם, ואני לא מת על להצטלם, אבל בשביל
המאורע... אז יושב לי בין האח והאחות, ואמא מצלמת, עובר
ומתיישב ליד אבא ואמא, ושוב הפלאש בעיניים.

חוזר הביתה והולך לסגור את התיק, להכניס כל מה ששכחתי,
ומתחילים הטלפונים. אנשים החליטו להתקשר לאחל גיוס נעים ומוצלח
וכל זה. אז אני יושב, מקשיב, מישהי בוכה בטלפון איך אני העזתי
ללכת בלי להיפרד, ואני עם דמעה בעין אומר לה שאני לא הולך,
ואני אחזור, והיא לא תפטר ממני כל כך מהר, היא מתחילה לספר לי
דברים, ואני מקשיב.
האחות נכנסת לחדר, ואומרת שהשכנים באו, אני אומר לה שעוד שנייה
אני מגיע, וחוזר לטלפון. נפרד יפה, מנסה להרגיע, ומבטיח שאני
אתקשר ברגע שאני אוכל. ומנתק. חושב איזה מתוקה היא, שלחה לי כל
כך הרבה מילות פרידה... ואני פשוט מת על הילדה הזאת, האחות
שלי.

עובר לסלון, רואה שם את הדודה והדוד, השכנים ממול, והשכנים
לידם, אנשים טובים כולם, אני אוהב אותם. הם באים אלי, חיבוקים
ונשיקות ושאני אשמור על עצמי. ואז מגיעות המתנות, הדודה נותנת
לי מתנה, עטופה בנייר סגול, ואז גם השכנה, אני פותח את שתיהן,
ומתחיל לצחוק. שתיהן קנו לי אותו דבר, באותו מקום, באותו
יום... ואז גם השכנים השניים באים אליי, עם מתנה, ברכה חמודה,
ועוד פנס, אבל לא כמו המתנות הקודמות. בנוסף היה גם שעון
מעורר. אמא שואלת אותי יום אחד, מה אני רוצה לגיוס, ואני אומר
לה שכלום, והיא אומרת לי שמישהו שואל והיא לא יכולה להגיד
כלום, אז אני מנסה להסביר שיש לי הכל, ואני לא צריך כלום, ואז
אני נזכר שרציתי לקנות לעצמי שעון מעורר, אז אני אומר לה שאת
זה עוד אין לי. מסתבר לי היום שהמישהו הזה זה השכן. ואני כמו
ילד קטן מתלהב מהמתנות ולא יודע איפה לשים את עצמי. ואז אחי
בא... עם עוד מתנה, ספל תרמי "אני יודע שלא יהיה לך איפה ומתי
להשתמש בזה, אבל עוד יבוא יום ואתה תודה לי על זה" ואני מתרגש,
ויושב על הרצפה, ובוהה.

החברים כולם כבר בצבא, אנשים עסוקים, רובם אפילו לא יצא לי
לדבר איתם מאז הגיוס שלהם, והם לא יודעים שאני מתגייס מחר. אבל
בכל זאת הרגשתי צורך להודיע להם.
פותח את האייסי ושולח הודעה לכל הרשימה, מחר אני מתגייס.
פתאום מתחיל לקבל הודעות מאנשים שכבר מעל שלושה חודשים לא
שמעתי מהם, מסתבר שהם עדיין זוכרים?

אבל עכשיו הגיע הזמן לישון,
מחר מתחיל סדר יום עמוס ולא ידוע...
נקווה שיהיה טוב, ולזכור לקחת הכל בקלות...
אז לכל מי שקורא.
תשמרו על עצמכם, וקחו את החיים בקלות, תנצלו את מה שנותנים
לכם.

14/4/04
00:19
הלילה שלפני הגיוס