רציתי לענוד הטבעת,
ולהקיף צוארך
במחרוזת פנינים;
להצמיד שפתותייך...
בגופף לגעת
ןלחוש את חומך
הבתולי...
לשאתך על כפיים
אל רכות היצוע
וגופף יתמזג בגופי...
לחוש ברטט שפתייך ברוח
בלשונך החמה בלשוני...
והנה - נשמטה הטבעת
יפי זהבה כי דהה,
ונפלה המחרוזת לארץ
פניניה פוזרו בדממה.
ואמהר ללקט אובדנך,
ולחפש הפנינים בין החול
והלכת...
ונותרתי בודד.
היום ומחר ואתמול...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|