יש אגדה
כה ישנה
שמתרחשת במציאות
על יצורים
מאד קטנים
הנשכחים במהירות
אנשים שוכחים מהר
יצורים קטנים כמוני, חסרי הדר, חסרי פאר
כמותי - אחת שרק מזווית העין נראית..
נעלמת ממביט ישר
מבט שלא מבין
יהרוג פייה קטנה מחר
וכה שקופה ורדופה
ע"י מחשבותיי שלי
שכוחה מלב ולא נשמעת
כאילו אין נוכחותי
כאילו נטשה רוחי
ואני חיה-מתה מהלכת
בערפל של החיים
אל תשכחני, פרח קטן
כה יקר אתה ללבי
אני רק פייה
וללא הפרח היקר - דועכת, נעלמת, מתפוררת |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.