דנה תורג'מן / להיות משפחה שכולה |
פעם לא ידעתי מה זה עצב או כאב,
לא ידעתי מה זה שכול,
או איך מרגישים כשבן אדם קרוב אליך מת,
פעם חיי היו מושלמים.
היתה לי משפחה חמה, שמחה,
ובעיקר מאושרת.
כל זה השתנה,
בשתי יריות מטווח אפס.
שתי שניות,
של שני כדורי המרצחים,
שפגעו בך.
וגזלו ממך,
עבר נפלא,
ועתיד מזהיר.
שתי שניות,
שהעבירו אותך לגן עדן,
לחיות חיי נצח.
שני כדורים,
כדורים אכזרים,
שהפילו אותך.
וגרמו לכך-
שתשאר חלל צה"ל,
לעד.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|