מכונית גדולה, יקרה. תיבה פחוסה, מגושמת-זוויות, בעלת רוחב
ואורך מרשימים. מהדגמים האמריקאים הישנים האלו, נטולי קווי
הזרימה, בעלי הקפיצים והמושבים הרכים עד בחילה. היו גם דגלונים
קטנים, צבעוניים, אשר הזדקרו מפינות מכסה המנוע והתנופפו קלות
ברוח.
הנהג יצא ממקום מושבו והלך אל המושב האחורי, כדי לפתוח את
הדלת. הוא דמה להפליא למכונית בה נהג: גובהו כמעט שני מטרים.
פנים וכתפיים רבועות. אותו חוסר-חן קופסתי. איש מבוגר למדי,
שב-שיער. הוא לבש מדים תכולים כעיניו, מקושקשים ומשונצים: פס
אדום לאורך צדי שני המכנסים, כותפות זהובות שמוטות גדילים,
כובע מצחייה.
מן המושב האחורי בקעה-יצאה ישישה זעירה ושמנמנה, מפורכסת
ולבושה בהידור קלוקל. תלתלים סגולים מרווחים על פדחת ורודה,
מוכתמת כתמי-זקנה. הנהג הושיט יד גדולה, רועדת במקצת, ועזר לה
לצאת. סגר אחריה את הדלת.
זהו. הוא סיים את תפקידו. הזדקף למלוא גובהו הרחב ליד הדלת
הסגורה, פניו ריקות.
הזקנה סקרה את סביבותיה בחיוך מטופש.
נשיא האוניברסיטה טפף-ירד במדרגות, נעליו השחורות הנוצצות
נוקשות כקסטנייטות, אור השמש בוהק בעליצות על קרחתו, גרגרתו
ענובה היטב בעניבה אדומה. הוא הושיט את שתי ידיו אל האישה
הזקנה, קורן חמימות שופעת. חפן את ידיה, נשק על לחיה, קשקש
אנגלית צברית בהתלהבות. מאחוריו נחפזו ובאו כמה לוחכי-פנכה
זוטרים יותר בעליל. כולם באותו לבוש מוקפד שלא כרגיל. הם הקיפו
את האישה, לוחצים ידיים לפי תור, עונים כאשר נשאלו. מיסיס
רוזנסטיין, מיסיס רוזנסטיין. האו דו יו דו, מיסיס רוזנסטיין.
הנהג נסוג מעט לאחור כדי לפנות מקום לאנשים החשובים.
מי זה? כמה שנים כבר הוא נוהג ונוהג ופותח וסוגר ופותח וסוגר
שוב דלתות בפני אנשים שאין לו כל סיבה לאהוב או לכבד? בפני אלו
שאין בר-דעת אשר יראה בהם מיצגים של סמכות לגיטימית כלשהי?
בפני אנשים המשוכנעים שהם זקוקים לקוף בתחפושת מוקיון שיפתח
ויסגור אחריהם את דלת המכונית? יש לו ילדים? אנשים בוגרים
והורים בעצמם, בעצם, אם לשפוט על פי גילו? הוא שלח אותם לקולג'
בעזרת הצ'קים של מיסיס רוזנסטיין?
ולמה לא פיטרו אותו עדיין? זהו איש משומש. צעדיו כבדים ומבטו
לאה. הגיעה העת להחליפו באיזה פרחח רענן, שחור-צמה ודלוח-מבט.
איזה אלונזו משהו, או הקטור, או משה. מדוע לא עשו זאת? אולי
היא חוששת, מיסיס רוזנסטיין, שפיליפה או חורחה או אבי ידקור
אותה בהזדמנות הראשונה ויעלם עם תכשיטיה סרי-הטעם. אולי היא רק
פשוט מסרבת להוציא ישן מפני חדש, כמנהגם של זקנים. אולי מיסיס
רוזנסטיין אינה גרועה כל-כך, בעצם. איך הייתה הנסיעה, מיסיס
רוזנסטיין. איזה מזג-אויר נהדר יש לכם ביזריאל. בשיקגו אי-אפשר
להוציא את האף החוצה בעונה הזאת.