לנערות מלנכוליות באשר הן, בייחוד למלנכולית אחת מקסימה
במיוחד


דמות נערה מצטללת בנוף ומראה כה נחמד,
חינניותה ממוסגרת בזעיר-אנפין
לה שיער זהב גולש וגוף אישה קטון-ממד
וחיוכה חושף טורי לובן, פנינים-פנינים.

אך את שמחתה הכנה לא תראה, פניה חרושי עצב,
וחיוכה ספוג מתקתק וכוזב על תוויה כריבה על צנים,
והדמעות באין רואי חוצבות את פניה בשטף,
נושרות למרגלות צווארונה, פנינים-פנינים.

דמות הנער שמולה מעודדת את עצבונה לשתוק,
חיוכו אמיתי וחקוק בקסם הפנים,
ולשונו חלקה ודבשה מתוק,
הוא דולה מבקעיה פנינים-פנינים.

בעבותות קסם הם נקשרים לתוך מדורה מפתה,
הוא לוקח אותה למסע-רוויון מרנין,
וטיפות זרעו חרוזות בשיער ערוותה
ויוצרות מרבד שקפקף של פנינים-פנינים,

אך את תוגתה לא יביס, לא יצליח הנער לייבשה,
וכמוהו ייכשל כל בחור, יהא אף פחות תמים.
תוגתה מכרסמת באר עמוקה וטובענית בנפשה,
ממנה היא מפיקה את מרגליות השנאה, פנינים-פנינים,

והיא תמשיך לשאוב מבארה השחורה, כמובן שתמשיך,
היא תמשיך בדרכה ואת הלקח לא תפנים.
היא לא תזכה באהבה המיוחלת, הן ליבה עודו מחשיך,
ומחשיכה זו היא שולה למחייתה פנינים-פנינים.




© יוני 2001