בלילה, לפני שאני נרדמת
אני נזכרת בך
אני נזכרת איך תמיד
היינו מדברים
איך אתה תמיד
הסתכלת  לתוך עיניי
בעינייך החומות
נזכרת שאתה תמיד
היית לצידי שהייתי זקוקה לך
וכשאני נזכרת בך,
עולה חיוך על שפתיי

כן, בלילה כל זה
אני נזכרת דווקא בלילה
וחושבת מה הייתי יכולה לעשות
שכל מה שרציתי היה יכול לקרות

אבל ביום, אחרי הלילה, אין כלום, אפס
אנחנו כבר לא מדברים
כמו שהיינו אז
אנחנו כבר לא מחזקים ומעודדים אחד את השני
כמו שהיינו אז
וכל מה שהיה,
כבר לא יחזור ליהיות כמו אז

ועכשיו, שאני כותבת את השיר
אני כותבת אותו עם חיוך
ולפעמים הפרצוף המחייך הופך לפרצוף עצוב