זה קרה, הוא הגיע, ירדתי אצלו אחרי בית הספר. ההורים שלו לא
היו בבית, הם נסעו לאילת עם כל המשפוחה לסוף השבוע. בכיף אני
אומרת...
נכנסנו לחדר שלו אחרי האוכל ותנחשו מה, כל החדר היה מלא בנרות
וליד כל נר ורד לבן. הוא בחר בשבילי את הורדים הכי יפים. לא
הייתה פינה אחת שהייתה ריקה!
התיישבתי על המיטה והוא נעל את הדלת. החדר היה חשוך, רק הנרות
האירו את תשוקתנו ואהבתנו. הוא התיישב לידי, הלב שלי פעם
בחוזקה כמו מטורף, הוא התחיל ללטף אותי, את כולי, ואז שאל אם
הוא יכול לנשק אותי. זאת לא הייתה הנשיקה הראשונה שלנו או משהו
אבל הוא לא רצה שאני אלחץ. ואהבתי אותו על זה, אהבתי שהוא חשב
עליי, פשוט מלאך, הוא השכיב אותי בעדינות על המיטה ונשכב לידי
ובעוד שאנחנו מתנשקים אמרתי שיתקרב אליי עוד ועוד. הוא היה כבר
עליי והמשיך ללטף אותי בעדינות כאילו יש לנו את כל הזמן שבעולם
וככה זה המשיך: אני הורדתי לו את החולצה והוא לי. אחרי שכבר
היינו ערומים הוא התחיל להחמיא לי כל כך ואמר לי שיש לי גוף
מושלם ושהוא אוהב ומטורף עליי ואני רק הובכתי יותר ויותר. הוא
לחש לי באוזן בקול בטוח, רגוע ומצמרר: "אנחנו לא נעשה משהו שאת
לא רוצה אם אני עושה משהו לא במקום פשוט תגידי" ואני עניתי שכל
מה שהוא עושה זה מושלם והוא חייך.
לפני שהוא נכנס אליי הוא שאל אותי שוב אם אני בטוחה ואם אני
בסדר ואני כמובן אמרתי לו שבחיים לא הייתי בטוחה כמו עכשיו
ושאני אוהבת אותו כל כך!
בסוף שכבנו וזה היה מושלם ממש כמו באגדות ובסרטים.
בוקר למחרת היה כבר בית ספר, כולם שמחו לראות אותנו מחובקים
ומאושרים. אהבתי אותו כל כך הרבה זמן והרגשתי מוכנה. הייתי
מוכנה להקריב בשבילו הכל, את החיים שלי, את האהבה שלי, הכל!
בוקר למחרת שאלתי אותו ישר: "אתה עם האוטו?" והוא: "כן למה?"
"כי אני מתה לנסוע לים". וכמובן נסענו לים אחרי ששכבנו
(שוב...)
רציתי כל כך לספר לו ש... שאני בהריון ממנו. תמיד חלמנו שמשהו
מושלם יצא משנינו. "פרי אהבתנו" קראנו לזה. אבל החלטתי לחכות
לערב. הגענו לבית הספר בדיוק להסעות הביתה, אני נכנסתי להסעה
שלי והוא היה מול האוטובוס עם האוטו. היה לנו את המבט בעיניים
הזה של סיפוק, של אושר, של שלווה, של אהבה!
הוא התחיל לסוע כמו מטורף כדי להתלהב ואני שונאת דברים כאלה.
רצתי כדי להגיד לו שיפסיק כבר אבל זה היה מאוחר מידי. הוא עשה
תאונה ואני ראיתי אותו עם כל הדם התחלתי לרוץ בכל הכוח לכיוונו
וצעקתי צרחתי מכאב, מייסורים, מאהבה? הייתי בהלם, לא האמנתי
שהוא הולך להשאיר אותי כאן לבד. הוא מת עם עיניים פקוחות
מסתכלות עליי ואני פשוט הייתי שבורה, כואבת.
מאותו הרגע החיים שלי הסתיימו. לא יכולתי להמשיך לחיות.

אהבה זה היה החיים שלנו ועכשיו החיים גזלו מאיתנו את האהבה
והאהבה גזלה מאיתנו את החיים...