אני כבר לא שותה יותר מבירה אחת, אני לא יכולה
אנשים שותים בשביל לשכוח, במקום זה אני זוכרת
ברגע שלבירה אין טעם אני יודעת
אותו תסריט שוב ושוב
במקום לשכוח אני נזכרת
איך היא הייתה
בבית חולים
שוכבת
לא בנאדם ולא חצי בנאדם
מאבדת את השיער
בקושי הולכת בקושי זזה
כואב לה אבל היא לא אומרת
אני רואה
כי על חולי סרטן לא צריך לדמיין
שמגיע הזמן שכל התרופות שבעולם כבר לא יכולות לעזור
אז אני נזכרת
ובוכה
כי לידה אסור היה לבכות
שלא תרגיש שגם אחרים מרגישים
באיזה סמליות הטיפות מחלחלות בתוך הצינור שלה
גם הם בסוף נגמרות
אבל אותם אפשר להחליף
אני שואלת את ידיד שלי אם הוא יודע מזה להתגעגע למשהו שלא
יחזור
אבל הוא לא יודע
אני אומרת לחברה שלי שיש לי חלומות עליה שהיא חוזרת והיא
החלימה
אבל היא לא חזרה
אז אני לא שותה יותר מבירה אחת
כי לי זה לא עושה שמח |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.