פעם הייתה ילדה עם עיניים כחולות. קראו לה אינס והיא אהבה חיות
מוזרות. אבל כל פעם שהייתה לה חיה מוזרה, איכשהו היא לא הייתה
מגניבה בכלל.
פעם היה לאינס ינשוף. היא אהבה אותו מאוד, טיפחה אותו והאכילה
אותו וסרקה לו את הנוצות כמעט כל יום. אבל הינשוף לא החזיר לה
אהבה בכלל. הוא רק ישן, וגם בלילה, כשהיה ער, לא התייחסת אליה
בכלל. ויום אחד, באמת הינשוף ברח. ובגלל שהינשוף היה חשוב
לאינס, היא בכתה 10 ימים. לאחר שהתפכחה, הבינה שהינשוף הזה לא
שווה כלום, כי הוא לא מחזיר לה חיבה בכלל ואיכפת לו רק מעצמו.
עברו חודשים, ואז היה לאינס עכבר קטן. את העכבר גם היא טיפחה
ואהבה, והם אהבו לשחק יחד. אך לא ממש הבינו אחד את השני. ולאחר
זמן מה, גילתה אינס שזה לא עכבר, אלא עכברה. מאז, יחסם השתנה
אחת לשנייה, ושניהם הרגישו מוזר. אז העכברה, יום אחד, פשוט
עזבה פתאום, למרות שהיא ואינס הסתדרו יפה בכל זאת. וגם היא
הייתה חשובה לאינס, אז היא התאכזבה, ואפילו (שוב) קצת בכתה,
אבל לא 10 ימים, אלא רק כמה שעות.
ושוב, כשחלפו הימים, היה לאינס צב ים. קטן וחמוד, עם שריון
מגניב. וגם את הצב אינס אהבה, אבל לא נקשרה אלו בכלל, כי הוא
היה טיפש. וכאן, כשהצב ברח, היא לא הרגשה כלום, אלא רק אכזבה
מעט ברגע הראשון. למרות שהצב היה מאוד יפה.
ומאז, אינס לא מצאה לה חיה מוזרה אחרת, חוץ מכמה פעמים שאנשים
הציעו לה קרפד. אבל אינס לא אהבה קרפדות, היא אמרה שהן שמנות,
מגעילות אפורות ומכוערות. וזמן רב, אינס הייתה עצובה כי היא לא
מצאה חיות מוזרות ומגניבות - רק קרפדות.
אבל יום אחד, קרה נס ואינס מצאה סנאי. והסנאי היה המיוחד מכל.
גם היא אהבה אותו, וטיפחה אותו, וטיפלה בו ושמה לו אפילו סרט
על הזנב. וגם הסנאי בהתחלה החזיר אותה חיבה לאינס. היא אהבה
לשחק איתו ולסדר לו את הסרט על הזנב, וגם הוא אהב לשחק איתה.
אבל לאחר כמה זמן נדמה שלסנאי כבר לא התחשק לשחק יחד עם אינס,
אז הוא ברח. ולקח איתו את הסרט שהיה לו על הזנב. ואינס, שבאמת
נקשרה אליו, כעסה על זה שהסנאי לא היה אמיתי, וברח לה פתאום.
והיא בכתה המון. כי כאן, הסתבר שהסנאי היה בסדר, והאובר-טיפוח
של אינס כנראה הקשה עליו, ולכן הוא היה צריך לברוח, ואינס באמת
הפסידה חיה מוזרה ומגניבה באמת.
אינס הייתה רוצה להבין את דרכם של החיות המוזות שהיו לה, ולמה
הן אכזבו אותה אחת אחת, ומה לא בסדר איתה. אם הייתה יכולה
הייתה מבקשת להפוך לחיה מוזרה שכזו בעצמה. אבל היא אינה יכולה,
כי בתור אינס, כבת אדם, יצר אותה הטבע.
אבל עכשיו, כשעדיין חסר הסנאי, היא מחפשת לה חיה מוזרה אחרת,
והיא באמת הייתה שמחה אם היא הייתה מוצאת למור.