היתה זו שעת צהריים של קיץ לוהטת בחומה.
ישבתי עם נועה שלי מתחת לעץ החרוב העתיק שבחצר ביתי. אהבנו
לשבת שם בצל, להכין יחד שעורי בית, לקרוא, או לשחק משחקי
קלפים. אף נפש חיה לא נראתה בחוץ, כולם היו ספונים בבתיהם
מסתתרים מעצמת חום הצהריים. שנינו היינו לבד. רק היא ואנכי.
שמתי לב כי נועה מוטרדת, כי מחשבותיה נודדות למחוזות מרוחקים.
היא לא היתה שלווה, נדמה היה לי כאילו היא רוצה לאמר לי משהו
ואינה מעיזה.
נגעתי בידה הרכה והחמימה ושאלתי אותה.
"נועה? משהו לא בסדר? את מוטרדת?"
"לא, הכל בסדר."
היא ענתה קצרות ולאחר שתיקה של היסוס המשיכה.
"אבל אני רוצה לבקש ממך משהו ומתביישת להגיד."
"ממני את לא צריכה להתבייש."
אמרתי לה.
"טוב."
אמרה ושוב לא העזה לגלות לי את בקשתה.
שוב היתה בדבריה הפסקה של מבוכה. השתרר בינינו שקט מעיק.
לפתע היא אמרה לי בלחש כאילו היא אומרת סוד שלא יישמע.
"יעקב, אני רוצה לראות לך את הפיפי, אף פעם לא ראיתי כזה של
בנים. נכון שתרשה לי לראות לך?"
הופתעתי מבקשתה של נועה. רצונה גרם לי למבוכה של בושה, אבל יחד
עם זאת שמחתי לתעוזתה שכן החמוד הקטן הזה שגדל לי בין ירכיי,
ושכל כך אהבתי לגעת בו ולמשמש אותו עד שהזדקף לי, זה לא משהו
שמראים לכל אחד. רק לאמא מותר לראות אותו, ועכשיו גם נועה רוצה
לראות לי.
מחשבותיי החלו לנדוד.
אם היא תחזה במטמון השמור שלי, האמנתי, אז היא גם תהיה בטח
קרובה אלי בסוג של קירבה הדומה לקירבתה של אימא אלי והביטחון
שלי בנועה יהיה דומה לביטחון שלי באמא. זה יחזק וישריין את
הקשר ביני ובין נועה כך שלא נוכל להיפרד עוד, כפי שהקשר עם אמא
לא יכול להינתק לעולם. הרגשתי אז לראשונה שלפיפי שלי יש משמעות
מיוחדת ביחסי אל נועה וביחסה אלי. חשתי שהקשר בינינו יהיה אמיץ
יותר ומשמעותי יותר אם נועה תראה מה שגדל לי שם כי הוא פרטי כל
כך ומוסתר מכולם. רק נועה מכל בנות הכתה כולן תזכה לראות
אותו.
אבל בכל זאת היתה לי בעיה עם זה. לא יכולתי להתגבר על בושתי
ולערטל את עצמי לעיניה של נועה. בושתי, חזקה היתה מרצוני להעתר
לבקשתה. פחדתי גם שהוא יזדקף, ואת זה לא רציתי בשום פנים ואופן
שנועה תראה.
ואז התחיל בינינו דין ודברים ומשא ומתן. היא רצתה מאד להזין את
עיניה, ואני מאד רציתי להראות אבל מה לעשות? התביישתי. לאחר
שעה ארוכה דין ודברים בינינו נמצא הפתרון הגואל. אני אעצום את
עיני ורק אז, כשעיניי עצומות, אפשיל את מכנסי. ובעיניים עצומות
לא אוכל לראות איך נועה מסתכלת לי, ואם לא אראה אז גם לא
אתבייש, האמנתי. נועה תוכל אז להתבונן לה ללא הפרעה בקסם שלי
ולחקור את צפונותיו.
בנוסף לזה התנתי תנאי חמור נוסף למעשה החשיפה, אסור לה לנועה
בשום אופן לגעת בו. הוחלט, סוכם ובוצע. נועה התבוננה שעה ארוכה
בפלא הקטן והמצומק מבושה אשר נגלה לעיניה בין ירכיי.
לאחר שנועה ספקה את סקרנותה, רכסתי את מכנסי. הייתי מרוצה
מההתערטלות שלי שכן הרגשתי שעכשיו שנינו באמת יותר קרובים זה
לזו, יש לנו עכשיו סוד כמוס ומשותף שאף אחד, אפילו לא ההורים,
לא יודע עליו. היא האחת והיחידה מכל האנשים בעולם אשר ראתה את
הפלא הסודי שלי, רק היא ואימא שלי.
לא נודע לי אף פעם מה חשבה לעצמה נועה במשך אותן דקות של
התבוננות שנראו לי ארוכות מאד. לא חזרנו יותר על תצפיות שכאלו,
ואני מעולם לא ראיתי את חמוקיה. מאד מאד רציתי לראותם, אבל
התביישתי לבקש ממנה כי תראה לי אותם.