לכולנו יש ספקות מעצם היותנו אנשים חושבים ומרגישים.
היופי הוא לצאת מהמערה ולהבין שמעולם לא עזבנו את היד של זה
שמחכה בחוץ.

שדווקא כשהרגשתי רחוקה ממך נפשית, החזקתי בך יותר חזק, כדי
שאני לא אלך לאיבוד. כי ידעתי איפה-שהו בעצמי, שאני רוצה לחזור
אליך.
זה די מצחיק... הייתי צריכה זמן עם עצמי כדי להבין כמה דברים,
אבל כשכבר היה לי זמן בשביל עצמי, לא הייתי צריכה אותו יותר.
כי ידעתי שאני רוצה לבלות אותו איתך.

לפעמים צריך לעמוד על קצה של צוק ולהרגיש שאתה עוד רגע נופל,
כדי לדעת שאתה רוצה לחיות.
כי טבע האדם לא להעריך את מה שיש לך עד שהוא (כמעט) נעלם.

כאלה קלישאות... עד שאתה חווה אותם בעצמך...
אבל אתה לא יכול ללמוד מניסיון של אחרים, אלא רק משל עצמך.

לילה קשה עבר על כוחותינו.
אם מאוחר מדי? קשה לי להאמין.
לא רוצה להאמין. לא רוצה לחשוב על זה.

מקווה שבאמת חיכית לי בצד השני של המערה.
שלא נסגרת כששמעת שהיו לי ספקות.
שנשארת פתוח ומבין, כדי לשמוע את ההמשך.
כדי...
לראות שאני אוהבת אותך, רוצה להיות איתך, ויותר איתך מתמיד.

למרות שאני אבין אם לא.
לא קל לדעת שלזה שאתה אוהב היו ספקות בקשר לרצונו להיות איתך.
אבל לכולנו יש ספקות מעצם היותנו אנשים חושבים ומרגישים.
ובטוח שגם לך.