שם הם לא ימצאוני, במנהרות המצחינות של החיים, בתעלות
הביוב של שפיותי, בפתחים - יש לי כמה שניות מטורפות לסטות
מפה - ניסיתי ללכת עם צלצולי השקט של פעמוני כנסיות, עם
מרחבי הזמן של נעורי, עם אהבתי המטופשת לחיים, עם ידי המדברות
אהבה -

יכולתי להיות מלך באחד מאיי שפיותי, יכולתי להיות שומר על
יערות פחדי, אך אני הולך ירא בתוך שגעוני שלא יקחו אותו
ממני,חבוי
בפינה ממלמל משפטים לא ברורים - עוד מעט ודאי תלכי, את
חיבת, בקצב המטורף הזה בו אני הולך לא כל אחד יכול, כמעט
כולם משתגעים, מביטים אל העולם בשתי עינים עצומות למחצה,
עינים
אטומות לדמעות, עינים אפורות - מביטות אלי כיצד גופי מתרחק
מנשמתי, כמו הקחונים הגדולים הנאספים אל הים, לא מפשירים -

אמרתי לך יכולתי להיות מלך, יכולתי להיות קוסם באחת מאגדות
הילדים
להפוך להיות לילד מסופר בלילות - כמעט הגעתי, אך מאחורי דלתות
תפילותי ישנם רק פעמונים שקטים שמחדדים את חושי, כמו צלילים
חדשים -

אז אם תלכי, תלכי בשקט, שלא ישמעו אותך השכנים המוזרים אשר
סביב רגשותי, כי הם ודאי ימחאו כפם בצהלה, תלכי בשקט שלא
אשמע, שלא יגיעו אלי הקולות המתמשכים של פרדה, שלא אראה, שלא
אבכה, שאם פעם תרצי להיות שלי ביום חורף, לעשות אתי אהבה
תזכרי אותי שקט, שלו, מגיע אלייך מאחורי פחדי, מגיע אלייך
בכפות
ידי, אוהב אותך כמו בסיפורי ילדים, שם תמיד אפשר לבכות, שם
תמיד מבינים אותך, וסולחים לך, ואוהבים אותך -