שיר שנכתב מהלב בשעת לילה מאוחרת. המילים יצאו מהלב, הכתיבה
היא ההרגשה שלי באותו פרק זמן.

מקריות, אני חושב שלא.
קרוב, כמו מאתיים מטר או פחות.
רחוק כמו שנה וחצי של אהבה בלתי ממומשת.
עולה על הגג, יורד עם הכלב, מסתכל לכל הכיוונים - אולי פה,
אולי שם. אולי מתקרב כדי להרגיש עוד יותר רחוק, אבל בסוף תחושת
ההחמצה. תמיד. לשנות אני חייב, אומץ לאגור ולצבור. נראה שהוא
נאגר עד כדי חזרה להתחלה. יתכן שהכל פשוט עלה על גדותיו.
ואני לא יודע מה קרוב יותר הסוף או ההתחלה.
הזמן או המרחק. מרחוק מסיבה, מתקרב, הרי אני גר ממש מול. שוב
יש ריח שינוי באוויר.
אבל כנראה שאני טטרן.