יום אחד כששיחקתי למטה ,חנתה מול הבית שלי משאית גדולה ואיתה
משפחה .
מהמשאית הורדו מעט רהיטים והמון עציצים.
שמחתי מאוד שיש לנו שכנים חדשים. לא מזמן השכנים מעלינו עברו
להתנחלות ,ואבא ואמא ממש שמחו להיפטר מהדתיים הארורים
האלה.(לפי דברם, זה לא אני אמרתי. דווקא היו להם ילדים
נחמדים.)
הבחנתי שלמשפחה החדשה יש שני ילדים. בן ובת בערך בגילי. הייתי
כל כך שמחה וכבר תכננתי איך אני אראה להם את השכונה ואוכל לשחק
איתם למטה.
בימים הבאים הם התמקמו להם בדירה. היה קצת רעש אבל לא היה מה
לעשות, ככה זה כשעוברים דירה. גם שבועות אחרי היה נשמע רעש
מלמעלה. שערנו שהם משפצים את הדירה. במשך כל הזמן הזה לא פגשנו
אותם אפילו פעם אחת. התחלתי לוותר על הרעיון שיהיו לי חברים
חדשים לשחק איתם.
יום אחד פגשתי את הבת במעלית. ניסיתי לפתח איתה שיחה.' איך
הדירה החדשה?' שאלתי אותה בנימוס. 'בסדר ' היא ענתה לי בקול
חלוש. 'באיזה בית ספר את?' שאלתי בסקרנות. 'אני לא לומדת בבית
ספר.'
פתחתי עיניים גדולות. 'מה זאת אומרת?' הספקתי לשאול ,אך בדיוק
אז נפתחה דלת המעלית והיא התחמקה החוצה במהירות. זה היה ממש
מוזר.
בימים הבאים הרעשים נפסקו אבל החלו להופיע סדקים בתקרה.
חשבתי הרבה על הקטע במעלית והחלטתי שאני חייבת לגלות למה
הילדים מהקומה שלמעלה לא לומדים בבי"ס. עשיתי מארבים, אבל אף
פעם לא ראיתי אותם יוצאים.
יום אחד הסדקים בתקרה נעשו כבר ממש רציניים. אבא החליט לבדוק
את העניין. הוא עלה אל השכנים למעלה ודפק בדלת. דפק וצלצל, דפק
ושוב צלצל, אבל אף אחד לא ענה.
עברו חודשיים, ובזמן ארוחת הצהריים החלו להישמע רעשים מהתקרה
,הם נעשו חזקים יותר ויותר, הסדקים התעצמו. זה נראה כאילו
התקרה עומדת לפול. אבא צעק לנו שנברח החוצה. ברגע האחרון
הספקנו.
מהתקרה יצאו שורשים ענקים. הכל נפל למטה, סבך ענקי. זה היה
פשוט מחזה נורא. ג'ונגל שלם בתוך הבית שלנו . צמחיה אדירה.
בדירה לא נמצא אף אחד. המשטרה עדיין חוקרת.
עכשיו ההורים אומרים שהדתיים עדיפים על פני הפסיכופטים האלו.
אני עדיין לא הבנתי למה הילדים שלהם לא הלכו לבי"ס.