אני מרגישה שאני נופלת... תקופה ארוכה מאוד שלטתי בכל צעד,
הייתי קרה, מחושבת ואף אחד לא שם לב כי החינניות מבחוץ נשארה
בי, קליפה שמגנה על כל האיח של הביצה מבפנים.

ועכשיו אני מרגישה שאני נופלת ואין מי שיעצור אותי, רק אני
יכולה אבל אני לא מסוגלת... לא יכולה להיפרד מהדבר היחידי שהיה
לי כיף בתקופה האחרונה ומצד שני עשה לי כל כך רע וזאת אני
שמכניסה את עצמי למערבולות שאני לא מסוגלת לצאת מהן...

אני חייבת אוויר, חייבת אוויר אחר, חמצן חדש שירענן לי את הכל,
שאני לא אצטרך להיות לידו קליפה, אני אוכל להישבר, אני אוכל
ליפול ויהיה לי מישהו שיחזיק אותי. אני רק רוצה חיבוק חם,
שהידיים האלה ירצו לחבק אותי ורק אותי ולא כי אני שם אלא כי
אני צריכה להיות שם וזה המקום שלי.

ואני כל כך צריכה לשמוע את הרעד הזה בקול ולהרגיש אותו מערסל
לי את הלב, ומלטף אותי כי כיף לו ככה ולא כי אחר כך אני אעשה
לו גם...
אני כבר לא יודעת אם להאמין בו, שהוא יגיע, או להתייאש...
האמונה מפילה אותי והחוסר אמונה מחלישה אותי אין לי אפשרות
בחירה, זה פשוט המצב...

ויותר מהכל אני רק רוצה להגיד לך מילים שרק אני יכולה להגיד לך
ושרק אתה תבין, אני רוצה להרגיש בעיניים, בידיים, בדם, באוויר
שלי, שאני אוהבת אותך..

אני בוחרת להמשיך הלאה, אני לא מתייאשת ממך, אני פשוט ממשיכה
בחיי, וכשתבוא, תבוא, אני פה, עם אותו חיוך ואותו מגע ואותו
קול ואותן מילים...