עיתון מקומט משגרה בפינת השולחן, ניצוצות אבק
יכסו את כל הלילות בלשונם הקלה.
שירה מאובקת מתפוררת בלילות כסופים בין הירכיים,
אתה יודע,
ואין מחילה לברי המזל שתעו ומצאו מזלם בחרבת הישימון.
גם אני הייתי רוצה להיות כמוהם, בדרכך שלך: לדהור על סוסים
עשויים אלומיניום, למולל פרח נדיר שבוקע מתוך -
ואתה, לנצח מכסיף לילותינו,
לעד אערוג למדבר,
רק נחמה משותפת לשנינו:
עשב בר עשוי לפרוח, אפילו בלב עקר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.