[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רועי בלום
/
שחמט חלק א

לפעמים כאשר עומדים מעל הגשר צריך לחשוב אולי עדיף לקפוץ
ולסמוך על מצנח רעוע מאשר להשאר ולהדרס, אני לא אוהב להתקע ככה
במשחק שחמט שלי אפילו אין מלכה להפסיד ולמי שמולי יש לפחות
שתיים שסוגרות עלי, נכון זה לא חוקי להחזיק שתי מלכות אבל
בחיים זה לא משנה אם זה חוקי או לא, זה משנה מי נישאר בסוף
ואני רוצה שזה יהיה המלך שלי שיצהל בסופו דבר אם ישרוד את
שעליו לעבור, אליאנה אמרה לי פעם גם כאשר ניגמר לך הזמן והוא
ממש רץ נגדך לפעמים שווה ללכת אחורה להביט מלמעלה על הלוח אחרת
זה כבר לא ישנה אם יש לך זמן או שאין לך, ולפעמים כדאי לעשות
את זה בדיוק כאשר אתה נימצא בפינה.





"הי ילד מה אתה עושה שם", הוא הרים את הראש בחורה בלונדינית
התקרבה אליו, הוא היה מרוכז מידי כדי לבחון אותה והבחין בה שוב
רק כאשר אמרה לו בשקט מאחור שלושה מהלכים לכל אחד מי ינצח.
הוא הרים את הראש בזמן שהיא התרחקה ממנו מנסה להבין מה היא
רואה שהוא לא רואה אולם הוא לא הצליח לראות דבר, ראשו כאב והוא
בעוד רגע יפסיד את הכסף שאין לו, הוא הרים את הראש מחפש אותה
ממתין לרמז נוסף ואז הבחין שהיא התקדמה מעבר אליו, כנראה שהיא
אמרה את המשפט תוך כדי הליכה במצב שבו היא בקושי מביטה בלוח,
לעזאזל איתה, בקצב שהיא הלכה היא יכלה לשלוח מבט חטוף בלוח ולא
יותר מזה, עוד אחת שחושבת שהיא יודת משהו על שחמט , הרהר תוך
כדי זה שהוא מניע את אחד הכלים, הוא לא הבחין שהיא שוב הופיע
מאחוריו כאילו לא התרחקה כלל, "לא הקשבת" אמרה כאילו לעצמה
והניע את אחד הכלים למקום אחר על הלוח, הוא הבחין מיד שהוא
סיים את המשחק והרים שוב את הראש, הבלונדינית הביטה בו מאחור,
היא הייתה מבוגרת ממנו בכמה שנים טובות אולם צעירה עדיין, המבט
שלה הדף אותו לאחור בזמן שהיא התיישבה מולו, "כאשר נותנים לך
טיפ מוטב שתקשיב" זרקה לכיוונו והתחילה מסדרת את הכלים על הלוח
מחדש, שינוי מרענן חשב בזמן שהביט בה מסדרת את הכלים הלבנים
אצלה, עדיף לשחק נגד משהו ולא נגד עצמך גם אם אתה קבוע מפסיד
את מה שאין לך לא משנה מי ניצח.
היא הייתה טובה במשחק והוא התרשם במהירות כי היא לא מתכוונת
לוותר לו אפילו פעם אחת, הוא התחיל להרגיש כטירון ולא אהב את
זה. מעטים יכלו לנצח אותו בסביבה שלו ובדיוק בגלל זה הוא התחרה
בעיקר בעצמו. אנשים כבר לא רצו להפסיד אז הם בחרו שלא לשבת
מולו, אולם היא לא הייתה מוכרת לו והצורה שבה היא שיחקה הייתה
יותר מתוקפנית, היא דרסה אותו על גבי הלוח משחק אחרי משחק. הוא
בכל פעם הופתע לחוש איך היא מושכת אותו לכיוון זה או אחר ותמיד
כאשר חשב שסגר אותה הייתה אומרת בשקט שלושה מהלכים. יש דברים
שמבינים מאוחר מידי הוא היה חושב כאשר בכל צעד שלו היא היה
מבחין שניה מאחור מידי כי המשחק הסתיים. היא אף פעם לא טעתה
במרחק והוא כיבד את זה.

"איך קוראים לך" הוא שאל לאחר שלוש שעות שבהם הוא לא ניצח
אפילו פעם אחת. היא התבוננה בו כאילו רואה אותו בפעם הראשונה,
"תלוי מי קורא לי" השיבה במבט מוזר, "החברים אריאנה,
האויבים..." והשתתקה חושבת מה לענות בוחרת להמשיך בשתיקה. הוא
ספר עד 10 בלי שהיא תשים לב ואז העז להמשיך "אויבים?" מילה
בודדת כל כך הוא שאל בצורה תמימה, כמעט מייד התחרט, העינים שלה
הביטו בו בזעם, כאילו אמרו לו ילד על תתעסק במשחקים של מבוגרים
ממך, או אולי אתה לא רוצה לדעת סמוך עלי, ומשום מה הוא הבין את
המשפטים הללו בלי שהיא הייתה צריכה לומר יותר מזה, היא התרוממה
מהכיסא שעליו ישבה החלה מתרחקת לא אומרת מילה, הוא הביט בה
מתרחקת והחל לחשוב על התרגילים שעשתה לו, הוא זכר אותם אחד
לאחר, היה לו זיכרון כזה, מעולם לא היה צריך להתאמץ לזכור,
הזיכרון היה אוטומטי והוא זכר את כל מה שרצה, להפתעתו שום
תרגיל לא חזר על עצמו. היא כיסחה אותו במגרש שלו במומחיות שלו
בלי לחזור על אותו תרגיל אפילו פעם אחת, עכשיו הוא כבר היה
סקרן, אולם כאשר ניזכר להתעורר מהמחשבות שלו במה שעשתה לו היא
כבר לא הייתה ברחוב.


פעם הייתה לו מלכה, הוא זכר את זה והבעיה העיקרית שלו הייתה
שפעם היה ממש לו מזמן, הייתה לו מלכה בשם אריאנה והוא יכל לשחק
בה לאחר שלמד כי היא משחקת בו, הייתה לו מלכה ועכשיו אין לו.
הוא בודד במהלך. הזמן רץ. השעון לא עוצר ומי שמולו עומד לתקוף
בכל המהלכים שיש לו. הוא היה שמח לאיזה צריח או סוס. אפילו
חייל היה מקבל בשימחה אבל כל מה שנשאר לו היה המלך, והקרב רק
התחיל את זה הוא ידע.


הוא שוב ישב על יד הלוח מולו היה איש זקן, הוא אהב לשחק אם
הזקנים הם היו בטוחים שבחור בגילו לא יצליח לנצח אותם, הם היו
בטוחים בזמן שלהם שחלף ובו הם למדו יותר ממה שרוב הצעירים
למדו, הם שיחקו לאט אבל בטוח, והוא הוא שיחק בהם. מתחיל חלש,
גורם להם להרגיש שהם תפסו אותו, לפעמים מאבד כלי חשוב במכוון
ואז פורס את המלכודת. הוא הופתע להבחין בה מבעד לכלים כאשר
הרים את ראשו בטוח כי המלכודת שלמה, זה היה אחד הטריקים שהיא
עשתה לו לפני חודשיים, מאז הוא לא ראה אותה אבל הוא לא שכח,
הוא אף פעם לא שוכח את זה הוא ידע.
היא הביטה בו ובלוח ואז הזיזה את אחד הכלים של הזקן שמולו,
הזקו הופתע יותר ממנו ורצה להחזיר את הכלי למקום שבו היה, אולם
מבט אחד בעינים שלה השתיק אותו והרס את כל ההתקפה המתוכננת כל
כך יפה. "ניצחת" היא אמרה לזקן וסימנה לו לזוז תוך כדי זה שהיא
מוציאה שטר ירוק ונותנת אותו לזקן. הזקן המופתע לקח את השטר
והתרומם מהכיסא  לא סגור מדוע הוא מועף מהזירה מרוצה שמישהו
הצליח להוציא אותו מהמלכודת שאליה אפילו הוא ראה שניכנס. הנער
שמולו היה חיוור והביט בה ובו. "היית מפסיד" אמר לכיוון הזקן,
"אבל ניצחתי" הזקן חייך והתחיל להתרחק, הוא בקושי שמע אותו
אומר "היא ניצחה אתה הפסדת". הוא הביט בה במבט כועס, נכון זה
לא היה השטר שלו שנדד לכיסו של הזקן אבל הוא לא אהב להפסיד.
בטח כאשר הוא התאמץ עם התוכנית שהיא הראתה לו די מזמן. הוא רצה
לומר לה משהו אולם היא שוב סידרה את הכלים הפעם הלבנים היו בצד
שלו, "תתחיל" ציוותה והוא התחיל בלי לחשוב מגביר מהירות הולך
כמעט אוטומטי לכיוון אחד המהלכים שהיא ביצע מולו, מהלך שהוא לא
הצליח למצוא לו הגנה למרות כל הניסיונות שלו, היא נתנה לו ללכת
לכיוון שרצה ואז לפתע נתנה לו את המלכה שלה, הוא הבחין באיחור
שלו משנה אם הוא יקח את המלכה או שלא יקח אותה כי הוא שוב
הפסיד. "איך" קריאת תיסכול יצאה ממנו.
"אתה משחק נגדי ולא נגד הלוח" היא ענתה, הוא מופתע לא בטוח מה
לענות הפסיק לשחק, היא המתינה עוד רגע והתרוממה, "בוא אני רוצה
להראות לך משהו" הוא אסף במהירות את הכלים שלו והחל ללכת
אחריה, צעדיה כמו שמחקה היו מחושבים, לרגע ניראים מהירים לרגע
איטיים, הוא ניסה ללכת בקצב שלה אולם כמו שניכשל על הלוח כך
ניכשל גם בהליכה בעיקבותיה, בסוף הרחוב היא הביטה בו. "עדיין
לא הבנת" אמרה באיזה סוג של יאוש, והחלה מתרחקת, הוא מופתע
נשאר עומד לא בטוח אם עדיין הוא אמור להתקדם אחריה או שלא,
לרגע ארוך הוא החליט להשאר במקום ואז מתוך אינסטנקט התחיל לרוץ
אחריה, הוא פנה לפניה בסימטה שבה ראה כי נעלמה מעיניו והתנגש
בה, "עדיין טירון" אמרה שוב באיזה שהוא יאוש, "איך תלמד אם אתה
מסרב להביט בצפוי ביותר" הוא הביט בה נידהם לא מבין והיא
ממתינה לאיזה מענה ממנו לא מניעה אפילו שריר בגופה כאילו קפאה,
הוא רצה להחיל לגמגם משהו והיא במהירות שלחה יד מהירה לכיוון
החזה שלו, מופתע התנודד לאחור חש ברגל שלה שמכשילה אותו מוצא
עצמו על  הקרקע, התדהמה אחזה בו שוב לא בטוח מה הוא אמור לעשות
מצא את עצמו ניגרר ברגלייו על ידיה בזמן שראשו חובט בקרקע, הוא
ניסה להשתחרר אבל גילה שיש לה אחיזת צבת, אבנים וחצץ חדרו לתוך
חולצתו והוא החל לנסות בידיו לנוע מגופו להשרט מעבר לדרוש דבר
שניראה כי היא כלל לא שמע לב אליו.
היא משכה אותו כך שלושה רחובות ואז באותה צורה מהירה שבה תפסה
אותו כך עזבה אותו והחלה שוב להתקדם, הוא נישאר על הקרקע שוב
מופתע כבר מתחיל לנסות לנחש מה הדבר הבא שהיא תפיל עליו מקווה
שלא מדובר בפסתר או משהו דומה.


עברו שש שנים מאז שהוא פגש את המלכה שלו, היה בה כל מה שצריך
ממלכה, כוח שרידות ותחכום שהפתיע אותו בכל פעם מחדש. משום מה
תמיד המלכה הייתה צעד אחד לפני כולם, לפני כולם חוץ מאולי
מהמלך שלה אולם הפעם הוא היה לבד, הפעם משהו גבר על המלכה ועוד
בביתה שלה וזה הטריד אותו מאוד. הוא לא זכר משהו שהצליח לנצח
את המלכה שלו בשש שנים האחרונות, הוא לא זכר משהו שהצליח
להתקרב  למלכה שלו בלי שהצטער על כך אולם הפעם ניראה היה כי מי
שהגיע הכיר את המלכה אף טוב משהיא הכירה את עצמה, הוא חש גירוד
בכל הגוף מתחיל ללכת אחורה יוצא מהמשחק למרות הזמן הקצר, מביט
מבחוץ כמו שהיא לימדה אותו עוד בזמן שהוא לא היה המלך אלא חייל
פשוט במשחק שאותו לא הכיר. הוא לא אהב להיות פיון פשוט אולם
הוא הפתיע את כולם כאשר הפך במהירות לא אופינית למלך פחות
משלוש שנים, מעולם לא היה דבר כזה אמרו, הוא האמין להם המלכה
שלו אמרה לו שזה צפוי בעיניה אולם הוא לא האמין לה שזה חלק
מהתכנון המוקדם שלה, לא יתכן שהיא תכננה כל כך רחוק הוא חשד
שאולי כן אבל הסיכוי כל כך קלוש עד שהוא שוב התחיל לחשוש, האם
הוא מלך או שהוא שוב חוזר להיות פיון שמשחקים בו במשחק הרבה
יותר גדול, הזמן זז במהירות הוא ידע אבל כבר לא היו לו כלים,
והוא צריך להזהר, אין אחורה פנה כאשר המלך מקבל מט זה סופי,
היא אמרה לו את זה גם כן פעם, הוא למד להקשיב לה, במשחק
הבאמיתי מי שעושה טעות משלם עליה, הוא ידע את זה וידע כי לפחות
במשחק הנוכחי הוא כבר ביצע מספר טעויות שטירון לא היה מבצע,
הוא לא היה מרוכז ויותר גרוע הוא לא תיפקד כמלך, לא היה שקול
לא החלטי ואולי גרוע מהכל הוא היה רחום.
צריך להתקדם הוא אמר לעצמו והחל לנוע סומך על החשכה יותר מאשר
על עיניו או עיני מי שאמור ועלול לראות אותו, יש דברים יותר
גרועים מהחושך הוא סינן לעצמו, איפה המלכה שלו, גם את זה היא
אמרה וכמה שהיא צדקה.


"אתה מתכוון להשאר שם על הארץ כל היום" אמר לו הבחור שמעליו
מושיט לו יד, הוא התרומם לבד מסרב להצעה, תמיד עדיף ככה חשב,
"כדאי שתבוא איתי" הבחור אמר לו מסמן את הכיוון הכללי שאליו
הלכה הבלונדינית המוזרה שלפני רגע הייתה שם ועכשיו נעלמה שוב
מעיניו.
"רגע, מה? זאת אומרת מי?" התחיל אולם הבחור שתק ורק המשיך לסמן
את הכיוון הכללי, הוא אפילו לא אמר לו שהדברים יתבהרו וזה לא
מצא חן בעיניו, הוא הסתובב בדיוק חזרה לכיוון שבו ניגרר, ואז
העולם שלו השחיר...
כאשר הוא פתח את העינים הוא הבחין שהאו יושב על כיסא בתוך אולם
גדול, מולו הייתה רחבת איגרוף ישנה עשויה עצים וחבלים ישנים
חוברו סביבה, הרחבה הייתה ריקה אולם היות והוא ישב בשורה
הראשונה  הוא הבחין כי לא מזמן היה בא שימוש מספר טיפות דם היו
מרוחות בקצה הקרוב אליו.
הוא שמה רעש מאחוריו והסתובב מופתע שוב לראות אותה הולכת
לכיוון הרחבה ועליה זוג כפפות איגרוף, היא ניכנסה בצעדים
בטוחים ועמדה ממתינה בפינה שלה, משלא  ניכנס אף אחד אחר לרחבה
הוא התרומם וניכנס בעצמו לא בטוח למה, הוא הבחין כי בפינה שמול
הפינה שבה היא הייתה היו תלויות זוג כפפות איגרוף נוספות, משום
מה התחילו הדברים להסתדר לו בצורה מוזרה ולמרות שעדיין לא הבין
דבר הלך לשם ולבש את הכפפות, הקרב היה קצר, היא קיסחה אותו עד
שהוא רצה לברוח מהרחבה אולם משהו בו התעקש להשאר וככל שחטף
יותר כך המשיך להתרומם מהר יותר, פרצופו עוצב מחדש בעזרת
מכותיה גופו היה מנופח וניראה היה כי הבמה שעליה היו מעט טיפות
דם כמה דקות קודם לכן הוצפה בנחשול דמו שלו היא הזיעה מעט אולם
לא ניראה כי הוא פגע בה אפילו מכה אחת למעט אם גאוותה ניפגעה
מזה שהיא צריכה להלחם מול אחד כמוהו.
הוא כבר לא זכר מתי לפני כן הוא נאבק שלא באמצעות מוחו, הוא לא
זכר מתי בפעם האחרונה  משהו זכה לתת לו אפילו טפיחה, והיא היום
מפילים אותו עלה ארץ, גוררים אותו לאורך שלושה רחובות הולמים
בו מאחור והאז הוא חותף מכות כמו שלא האמין שאפשר לחיות אחריהן
אולם משהו ביום הזה סימל לו משהו חדש שונה, משהו שסימן לו
התחלה וסיום, סיום של מה שהיה עד עכשיו והתחלה של משהו לא
מוכר, ועד כמה שזה הפתיע אותו הוא רצה את זה.
הוא לא היה בטוח מתי היא נעלמה, אבל כאשר הבחין בבחור שהיה
קודם ברחוב מופיע מולו זה לא ממש שינה לו, "נו אז עכשיו מה
הפרס שמקבל המפסיד" הוא שלף בקושי מפיו הפצוע".
הבחור התיישב על אחד החבלים הביט בו "מוות".
התשובה הקצרה והפשוטה הזו הפתיע אותו, היום הזה התחיל להיות
ארוך מידי בשבילו אבל הוא שתק ממתין שהבחור השני יתחיל לדבר,
הבחור הבחין בכך והראה כי הוא מרוצה בכך שהמשיך לומר את שהיה
לו "רק מוות מקבל המפסיד, אולם אתה לא הפסדת, אתה צריך להראות
כי יש לך ערך וכי אתה יודע לנצח ואז ניראה.." השתתק לרגע
והמשיך " המלכה שלי טועה לעיתים נדירות ואם היא הביאה אותך ואף
היא זו שבחרה להלום בך כנראה שהיא רואה בך משהו שאני עדיין לא
רואה. אולם אני מאמין במלכה שלי, שרידותי תלויה בכך, שרידות
כולנו תלויה במלכה, ושרידותה תלויה בנו גם כן" שוב השתתק בוחן
את הפרצוף הפצוע שלפניו " האם אתה רוצה להצטרף להגן על המלכה"
שאל לא ממש ממתין לתשובה תוך כדי זה שהוא יורד מהחבלים.
הפעם הוא כבר קיבל  את היד המושטת של הבחור, לא היה לו כוח
להתרומם בכל מקרה אולם הוא חש משהו מוזר כאשר לחץ את ידו של
המלך בפעם הראשונה, ניראה היה כי גם המלך חש כך אולם בצורה
מוזרה הוא בחר שלא לעזוב, מחייך אמר "לך תבין את המלכה" .







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אומרים ששוק
המוזיקה בארץ
חלש, אז למה
בבמה הוא דווקא
חזק???


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/5/04 8:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רועי בלום

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה