השעון צלצל והוא קם, שיפשף את העיניים, התלבש ויצא החוצה.
האוטו במוסך אז צריך ללכת ברגל. לא נורא, זה לא כל כך רחוק ולא
יזיק לו הספורט. בדרך הוא שם לב שהוא לובש חולצה של הפועל
ובכיכר יושבים כל הערסים הקטנים והלא-מזיקים-אך-מציקים, ורובם
אוהדים בית"ר, אז הוא עשה עיקוף. לא, זה לא שהוא מפחד מהם, מה
יש לו לפחד מכמה תיכוניסטים כושלים ומתלהבים, הוא סתם לא אוהב
לשמוע קללות בערבית כשהן מכוונות אליו.

הוא המשיך בדרך לעבודה במשרדי העיריה, נכנס לבניין, אמר שלום
קצר למזכירה ונכנס למשרד שלו. מרחוק הוא ראה את פדרמן, קולגה
שלו שלא מזמן קיבל קידום ששניהם רצו. פדרמן הלך בשחצנות כזאת,
אופיינית למי שקיבל לא מזמן קידום. ככה, עם החליפה המאורגנת
והיקרה הזאת (גם לו יש אחת כזאת, אבל הוא שכח את זה באותו
רגע), ועם הפלאפון ביד, בטח באמצע שיחה עיסקית חשובה. סנוב.
הוא נכנס מהר למשרד בשביל לא לראות אותו. לא, הוא לא מתבייש
בעצמו או משהו, הוא פשוט אף פעם לא חיבב אותו כל כך.

אחרי 7 שעות עבודה, ערמת ניירת שיכלה לרפד יפה מאוד את כלוב
האוגרים של האחיינית שלו ו4 כוסות קפה, הוא יצא החוצה והלך
לקנות חלב. ברחוב ישב קבצן עם כלב גדול לידו שביקש כסף. הוא לא
נתן לו. הוא לא קמצן, הוא גם מוכן לעשות דברים בשביל אחרים,
באמת, אבל עכשיו אין לו כסף קטן, הוא צריך אותו לחלב, וגם חוץ
מזה - שילך למצוא עבודה. שינסה לעזור לעצמו ורק אז נעזור לו.
הקבצן ירה אחריו איזה מלמול שהוא לא הבין. הוא הרגיש קצת רגשי
אשמה, אבל מיד הרגיע את עצמו עם המשפט הקודם.

הוא יצא מהמכלת וראה את שמוליק, איזה אחד שתמיד נמצא בבנין של
העיריה, למרות שאף אחד לא יודע מה הוא בדיוק עושה שם. הוא לא
כל כך מחבב אותו, אבל הוא הלך להגיד שלום, סתם בשביל הנימוס.
הם דיברו על הפרויקט החדש שהוא רוצה להקים, הפארק החדש עם כל
הפעילויות בתשלום שבסופו של דבר יוצאות משתלמות לעיריה ויכולות
ממש להרים את המורל של האנשים המשועממים בעיר הזאת, לפחות
לדעתו. "אין לך סיכוי, תשמע מה שאני אומר לך." שמוליק תמיד אמר
בדיוק מה שהוא חושב. "אתה לא תשיג לזה מימון, ואם כן, ייקח
שנים עד שהעיר תצא מורווחת מזה עם המחירים שאתה רוצה לתת, ועם
מחירים יותר גבוהים אף אחד לא יבוא." הוא ממש התחיל לכעוס.
ממש. הוא רצה לחנוק את שמוליק עם השקית של החלב ואז לזרוק את
הגופה לתוך סל מחזור לבקבוקים. במקום זה הוא הכניס בו אגרוף.
שמוליק התכוון להגיד "מה אתה עושה?!" אבל יצא לו "ווה אכה
עווה?!", וגם זה לא כל כך ברור כי מיד אחרי זה הוא הכניס בו
עוד אחד. שמוליק נפל על הרצפה והדם שלו נזל על הרחוב. לא, זה
לא ששמוליק ערער לו את הבטחון, הוא פשוט עצבן אותו כבר הרבה
זמן.