New Stage - Go To Main Page


ושוב אותו הגעגוע הודף אותי בחוזקה אני מנסה שלא להיסחף אבל
אני לא מסוגלת אני נכנעת לרגש אין לי כוח יותר להילחם בו אני
באמת כול כך מתגעגעת אליו: לחיבוקו לנשיקותיו למילותיו
ולמגעו.
אבל שום דבר לא יחזיר אותו אליי.
ואני שיושבת מול דף ריק ורוצה למלות את עצמי כמו שאני ממלאת את
הדף המסכן הזה אבל אני תמיד אשאר ריקה אתכם ובלעדיכם, כן זה
עצוב (?) אבל הנה יש לכם הוכחה הדף בינתיים מתמלא ואני עדיין
אותו הדבר...
למה? זה שאלה טובה רחמים? יש מצב כאב בהחלט יסורים אז כן כרגע
נתתי את הדוגמאות אבל בעיקר שברון לב חחח זה מצחיק כי נראה
שאני היחידה שמייחסת לזה כזה חשיבות או שלא...
אני פשוט אומרת: "החיים גדולים עליי יותר מידי אז למה אתה
הבן... שיושב מלמעלה מסתכל וצוחק ובלי להזיז עפעף אתה עושה מה
שבראש שלך אז אולי אני זאתי שאעשה מה שבראש שלי ואקח את המצב
לידיים שלי? מה אז תעשה שזה לא יהיה בשליטתך?



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 30/4/04 15:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קארין גמליאל

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה