( אני כשלעצמי מעדיף לעבוד עם אנשים, עם כמה שיותר אנשים,
כיוון שאני לומד מהשונות שלהם,
מהתגובות שלהם, מההתנהגות שלהם.
ב-1 מהעבודות שלי , פגשתי בחורה מאד מיוחדת.
בהתחלה היא הקסימה אותי, אח"כ שמתי לב
שמשהו אתה ממש לא כשורה.
כששאלתי אותה היא הסבירה לי שיש לה בעיות, הרבה בעיות.
1 מהן - נובעת מריבוי חברות וחברים
שהיא לא מצליחה להקדיש לכל 1 מהם את כמות הזמן
שהם מבקשים ממנה, דבר שהופך אותם למעט אובססיבים לגביה.
"מה ז"א אובססיבים"-שאלתי.
"הם דורשים יותר ויותר תשומת לב ורבים איתי
כשאני לא מחזירה להם מספיק"- היא ענתה.

יש 2 סוגי אנשים שמפגינים חיוביות לעניות דעתי:
הראשונים אמתיים וכנים והאחרונים פוליטיקאים.
ההבדל בין 2 הסוגים מהותי. הראשונים יהיו באמת חבריך,
האחרים - כל מה שמעניין אותם זה הם עצמם,
אבל הם מסוגלים להתחזות לחברים ממש טוב,
כלכך טוב, עד שלא תשימו לב.

מי שמחייך בתום לב לעברי - חברי.
וככזה יזכה תמיד לחיוך בחזרה.

אצל פוליטיקאי זה שונה - תן לו תשומת לב והוא
לא יעניק לך אפילו מבט,  כי אתה כבר שטח כבוש.
תתעלם ממנו והוא יכרכר סביבך כמו תרנגולת,
רק כדי להבטיח שתצביע עבורו בבחירות הקרובות.

קלטתי את הקטע שלך ילדה, אתי זה לא עובד!)

מתוכך, זורחים צבעים
בין אנשים שחור-לבן.
הילה של אור סביב ראשך
ועיניך כמו הים.

כל המביט בך כמו חותם
על צו של הגורל:
לתרום לך את ליבו
ולרצונך נכבל.

חדרי ליבך הם חמישה
ואת קוטלת נשמות.
חצי ילדה חצי אישה,
מלכת האהבות האבודות.

כמו אלת האשליות
כמו קטורת לפולחן
את עוטה כולך עשן,
לטהר סביבך תמיד
את ניחוח העולם.

אני מביט בך מרחוק,
רוצה לגעת קצת.
שולח את ידי
ומחזיר אותה מיד.

מתבונן בך מקרוב,
חושב עליך כשאת שם.
דבר אחד חסר לי:
ילדה, חבל שאת לא כאן.

ילדה יפה, את מסוכנת
כן, את ממש כמו סם.
להתמכר לך וליפול
לתוך מימי אגם.

את פוסעת כמו חלום
אל בין שבילים של גן,
בשערך שזורים פרחים
עוטה כולך לבן.

דעי רק זאת ילדה יפה:
כשאת נמצאת הרחק
או כשאת נמצאת קרוב,
הריכוז שלי עוזב
והלב מתחיל לכאוב.

פוקח עין בודדה,
פוקח גם את השניה.
מתעורר מתוך חלום,
לא מבין היכן אני נמצא.

מתבונן בך שוב כעת,
תשמעי - את מכשפה
מביט בך מקרוב,
לא ילדה ולא אשה.

יש לי חרב כה חדה,
שם מאחורי גבי.
אני אחתוך עמה כעת,
את שכרכת סביב ליבי.

סביבך חגים כולם,
אובססיבים כמו דבורים.
לשרת את מלכתם,
עיוורים כמו עטלפים.

ואני עצמי מאיר,
כמו שמש - כמו חמה.
לא יכול לחוג סביב בור בלי תחתית,
סביב כוכב שביט נורא.

במשחק זה של כיבוש,
לבבות האנשים,
יש מחיר אך אין חידוש.
והאנשים אינם טפשים.

להקסים אדם בודד,
זה נכון,  אפשר תמיד.
להקסים גם את כולם,
זה כבר עניין אחר - מפחיד.

אך כמו סדק במראה,
קטן וחד ולא מורגש,
הוא כמו צליל
חלוש של תוף,

שמתגבר לו בדממה
ואז עוצר כולו נרגש
מביט סביב אחוז אימה.
ומבשר כמו תמיד...

על סוף .