הזמן, זה עניין גדול, הוא דרך עלי
ומבלי לשים לב, דחק אותי לפינה
ומה שהנהיג אותי, איבד את הכיוון
עוד קרב ועוד מערכה הסתיימו, לוחם פצוע אני
לא בכיתי, הגשם העביר את מה שנותר
אמא לא בכיתי! את יודעת שאני לא בוכה!
ומחר המלחמה תסתיים, ואני אנוח על משכבי
אדם עייף, התשוקה אבדה, ואלי כבר לא תשוב...

זה לא מה שציפיתי, זה לא הקסם שאליו צעדתי
חוץ ממך המלכה, זו שכישפה את המכשפות
עולם שם כמנהגו נוהג, אבל את היית שונה
ואת יושבת לך על הסוס, והאבירים נופלים אחד אחד
ולא בכיתי, מחר אצחק אולי
ואתם תנסו להבין אותי, יום אחד אולי תצטרפו אלי
אם ברצון, ואם לא ברצון ניפגש עוד
ותהיה נשמתי צרורה בלבבותיכם השבריריים...