ים שמיים / 2.2.04 |
האחרון כאן.
האנשים שהיו פה כבר עזבו.
לרגע היא מצטערת לעזוב,
כי בסך-הכל היו רגעים ששוה לזכור
רגעם שמחים, רגעים מרגשים
אבל עדיף כך, במילא אותה אף-אחד לא יזכור
אף-אחד לא יציל אותה
היא היתה כאן זמן רב, זמן רב מידי והיא עייפה
השעה מתקרבת, עוד מעט יחשיך
והשער יסגר מאחוריה...
השמש נעלמת מאחורי ההרים
והיא יודעת שבניגוד לשמש שמחר שוב תזרח,
היא בבוקר כבר לא תהיה כאן
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|