הכל התחיל בבית קטן ובו גרו 2 קוסמים, מונדו ואיג'י. עד שיום
אחד בלילה שמע מונדו צעקה.
הוא ירד למטה וראה את חברו איג'י.
"בלילה גנבו לי את הגביע הקדוש", אמר איג'י בבהלה, "וזהו הדבר
היקר לי מכל!. ראיתי את הגנב בורח לכיוון צפון.
"מונדו.. אתה.. מסכים ללכת להביא אותו? אני אשלם לך!" אמר
איג'י.
"אין צורך", מונדו ענה, ואיג'י לא הספיק להגיד שלום וכבר יצא
מונדו למשימה.

בדרך ראה גשר, מונדו לא הצליח לראות את סופו, אך הוא ראה בצד
השני ציקלופ מרושע עם גרזן. הציקלופ התקרב במהרה, הניף את
גרזנו גבוה וחבט במונדו. מונדו כמעט התעלף מרוב בהלה, אבל הוא
ידע שאם לא יעשה כלום אז מותו יגיע, אז הוא המשיך להילחם.
מונדו התבלבל ושכח לרגע מקסמיו פתאום, הוציא מידו חץ קסום
והפיל את הציקלופ. הגשר נקרע והציקלופ החזיק בקרשים.
הציקלופ לא יכל להחזיק כל כך הרבה ולבסוף נפל למים עם דגי
הפירנה והמים נעשו אדומים.
הוא ניסה לקום מהגשר הקרוע והצליח לקפוץ לחצי השני של הגשר
ולעבור בבטחה.
מונדו שמח והמשיך בדרכו. אך הוא כבר היה עייף מכדי להמשיך,
ולכן הוא הקים מחנה באמצע יער חשוך.

בבוקר כשהתעורר, המשיך בדרכו ונתקל בארמון מפואר.
בפתח הארמון עמדו 2 שומרים. מונדו קרא באחת ממגילות הקסמים שלו
והרדים את השומרים ע"י קסם זמני, ולקח מהם את נשקם ואת כספם.
מונדו נכנס לארמון עם חמורו.
בתוך הארמון שכב דרקון פצוע.
מונדו ניסה להתקרב לדרקון בזהירות... והדרקון לא עשה כלום.
הבין מונדו שהדרקון אינו תוקף והלך איתו לעיר.
בעיר קנה מגילת ריפוי וריפא את הדרקון.
לאט לאט מונדו התיידד עם הדרקון והדרקון החליט להצטרף למסע של
מונדו (הרי לא היה לו שום דבר אחר לעשות).
לאחר שהדרקון הצטרף למסעו של מונדו, למונדו כבר לא היה צורך
בחמור, אז הוא החליט למכור אותו.
מונדו הלך וחיפש קונה ואז נתקל באיש.
"אני אתן לך תמורתו 10 ש"ח", אמר האיש.
"10 ש"ח?! תמורת חמור בריא?! בשום אופן", אמר מונדו.
"לא רק 10 ש"ח אדוני", אמר האיש. "אתן לך גם את התליון הזה".
האיש הוציא מכיסו תליון כסוף.
מונדו לא ידע מה עושה התליון אך התפתה בשל מראהו ומכר את
החמור.
בלילה, ראה הדרקון כי התחיל התליון של מונדו לזהור.
ובבוקר, מצא מונדו את עצמו עם שרירים מפותחים, קסמים טובים,
ונשקים חדשים!, אז הבין מונדו שהתליון הפך אותו למולטי קלאס,
שילוב של לוחם וקוסם מפותח.
מונדו טיפס על הדרקון, ובטיסה חזר לארמון.
אך הפעם שומרי הארמון לא היו שם, ומונדו נכנס.
כשמונדו נכנס לארמון, ראה דלת. הדלת היתה נעולה, הוא ניסה
לפרוץ אותה אך לא הצליח.
לפתע הבחין בכפתור על הקיר, לחץ עליו, לפתע זז חלק קטן מן הקיר
ומאחוריו היה עוד כפתור.
מונדו לחץ גם עליו.
לפתע הופיע יהלום. מונדו התפתה וניסה לקחת אותו, אך לפתע, סכין
חתכה את אצבעו. בכאבים עזים לקח מונדו את היהלום. אז הבין שזה
היה סך הכל יהלום מפלסטיק והתאכזב.
פתאום נפלה מהתקרה מכונה, מונדו בדק אותה מכל הכיוונים.
על המכונה היה עוד כפתור, הוא לחץ עליו וחץ פגע בו אבל זה לא
כאב,
מונדו התפלא שלא כאב לו ואז הבין שהחץ בכלל לא היה חד, למעשה
זה בכלל לא היה חץ!
קצהו של החץ, נראה כמו מפתח.
מונדו הבין שהקצה של החץ היה המפתח לדלת, אך שמר את כוחו למחר
כי לא ידע מה מצפה לו מאחורי הדלת... אז הוא הלך והקים עוד
מחנה ביער.

בבוקר הלך מונדו העירה וקנה אוכל ושתייה לו ולדרקונו. בדרך הוא
קנה גם עוד כמה מגילות.
באחת החנויות שביקר,לא היה איש. לפתע נפתח חור ברצפה, ומונדו
נפל והתעלף. אחרי דקה או שניים התעורר ומצא את עצמו מול קוסם
רשע.
מונדו נלחם מיד.
לבסוף בסבל ובמאמץ רב ניצח את הקוסם; הרי מונדו התחזק מאז
הלוחמה בציקלופ.
ואז הבחין מונדו בספר כשפים שהיה בתוך כיסו של הקוסם.
מונדו לקח את הספר.
הוא יצא מן החנות, וראה אסם.
מונדו התיישב לכמה רגעים כדי להרגיע את הכאב בגופו ובלי כוונה
נרדם.
הוא התעורר לאחר כמה שעות, וגילה שחפציו נעלמו! הוא יצא מהאסם,
חיפש ומצא את הגנב. פתאום, יצאו מהבתים בסביבה עוד 40 גנבים,
והוא כבר לא יכול היה לראות את הגנב.
כל הגנבים התקדמו בריצה לעבר מונדו.
מונדו לא ידע מה לעשות, איך להלחם בכל כך הרבה גנבים?.
לפתע ראה על הרצפה קרע מהספר שמצא על הקוסם. הוא הסתכן, קרא את
הלחש בקול ופתאום כל הגנבים נכנסו לבועה חשמלית ענקית.
מונדו חשב שהכל נגמר, אבל אז הופיע מלך הגנבים.
לברוח? להלחם? מה לעשות??? חשב מונדו.
'אני חזק, מה אני מפחד מהגנב הזה? אני יכול לנצח אותו! גם אם
אני אמות, לפחות אני אמות בכבוד!'
מונדו נלחם.
מונדו היה חלש מכדי לנצח את הגנב. הגנב הוציא את פגיונו ותקע
אותו בבטנו של מונדו. מונדו נלחם ולבסוף התעלף מחוסר דם.
כשהתעורר מצא את הגנב ללא דופק ואת הגנבים עדיין בתוך הבועה
החשמלית מחוסרי אוויר, מתים.
מתחת לבועה הוא מצא את תיקו ואת כל חפציו.
על מלך הגנבים הוא מצא מבחנה מלאה דם ומזרק.
מונדו למרות שלא היה לא נסיון רב בתחום, ניסה להזריק את הדם
במבחנה לוריד שבידו השמאלית.

לאחר מנוחה ארוכה מאוד התאושש וחזר לארמון עם דרקונו.
לאחר שפתח את הדלת עם החץ-מפתח, נכנס לחדר אחד. לפתע נפלה מן
התקרה אבקה מרדימה ומונדו נרדם חסר הכרה.
כשמונדו התעורר, מצא עצמו מוקף במלא מפלצות מגעילות. מונדו הרג
את כולן אך הייתה קוסמת אחת חזקה שנשארה חיה ללא פגע.
היא נלחמה במונדו ואז ראתה שהיא לא מצליחה לנצח אותו לבד וברחה
מן המקום.
מונדו שמע קולות והלך ע"פ שמיעתו.
הקולות היו מפיו של טבח, הטבח הרשע של ארמון המלוכה.
"אני ארעיל את המלך, והמלוכה תהיה של אדוני! חה חה חה, המלך
הזה לא יבין מאיפה זה בא לו..." שמע מונדו את הטבח מדבר אל
עצמו.
מונדו יצא ממחבואו, תקף את הטבח המסכן, וסיפר את הסיפור למלך.
המלך האמין לו כי כבר ידע שהטבח לא אהב אותו במיוחד.
"איך אוכל להודות לך, אדון מונדו?" שאל המלך.
"אין צורך להודות לי... אני סתם איש פשוט במסע..." אמר מונדו.
לפתע ראה בידו של המלך את הגביע עם הרעל שנתן לו הטבח, ומשהו
על הגביע התחיל לזהור, וכבר מונדו יכול היה לראות בבירור: על
הגביע היה כתוב "הגביע הקדוש"!
"אולי יש משהו שבו תוכל לגמול לי", אמר מונדו.
"התוכל לתת לי את גביע הרעל שנתן לך הטבח?"
"דבר כה קטן הינך רוצה? בטח שאתן לך!" ענה המלך.
מונדו לקח את הגביע וחזר לביתו עם הגביע בידו ונתן לחברו
איג'י.

בבוקר שלמחרת, קרא שוב איג'י למונדו.
"בלילה גנבו לי את השעון המוזהב!" אמר איג'י. "וזהו הדבר השני
היקר לי מכל!
"מונדו.. אתה.. מסכים ללכת להביא אותו? אני אשלם לך!"

"הו לא, איג'י, לא שוב..." ועשה לו לחש הרדמה.