יום בהיר אחד אתה מבין שהחבר הכי טוב שלך הוא האהבה הכי גדולה
שלך, האדם היחיד שאליו אתה מרגיש קירבה, שאליו אתה משתוקק,
שאיתו אתה עושה את הדברים הכי טיפשיים שגורמים ללבך להתפוצץ
מאושר, שאיתו אתה בוכה, צוחק, שלו אתה מספר את הסודות הכי
כמוסים, ואז, אז אתה משתתק מפחד, הגוף שלך נרדם והלב פועם,
פועם כה חזק שאתה מנסה להכניס את ידייך פנימה ולתלוש אותו
במהירות, כי אתה יודע שאם הוא יישאר שם, אתה תיפגע. אז הכנסתי
את ידי לליבי, ספרתי עד שלוש ותלשתי, הלב יצא, זה כאב, עם הלב
יצאו הפחדים, הרגשות, התהיות, והמשכתי, המשכתי ללכת, להיפגש,
לצחוק, לבכות אך הכל היה כאילו, הלב היה חסר, פחדתי להיפגע כמו
שנפגעתי בעבר, והחבר הכי טוב שלך, מביט לך בעיניים ושואל:
"תגידי הכל בסדר, רזית? ניראה כאילו חסר לך משהו? אה, אני
יודע, הסתפרת?!
התאפרת?! סידרת גבות? בדיוק, סידרת גבות ועכשיו את נראית שונה
לגמרי, היה לך יותר יפה ממקודם", ואני עומדת מולו, מחייכת, אבל
רק בכאילו, ומתפללת שהוא יישאר עם המחשבה הזו ולא ידע שתלשתי
את ליבי למענו, כי לו, לו טוב ככה, איך שאתם, החברים הכי
טובים, נוח לו ללכת לשתות איתך משהו, נוח לו שאת מגלגלת לו
שאכטה ומכינה לו ארוחות מלכים, נוח לו שאת המלאך שלו ששומר
עליו שרע לו, שאת נמצאת שם בפינה שלך שומרת עליו ואוהבת אותו
כמו שרק החברים הכי טובים יודעים לעשות. ואת, את עקרת את ליבך
למענו, שלא יהיה לו רע, את בסך הכל אוהבת אותו, מזה, בסך הכל
אהבה, הרי אפשר להמשיך לחיות בלי לב, יותר קל מאשר לחיות
באהבה. אז עקרת את ליבך, עטית על פנייך חיוך יפיפייה שמאיר את
שפתייך המלאות, בדיוק כמו שהוא אוהב.
ויום אחד את מרגישה משהו מבפנים, מכה שורשים, והנה פעימה קטנה,
וקשה לך לנשום, מרגישה שמשהו צומח לך מבפנים, את קובעת תור
לרופא הנשים, אולי ברח לו והוא גמר בפנים ונכנסת להריון, אז
כמו כל אישה חכמה את הולכת לעשות בדיקה, הרופא הנחמד מורח משחה
על בטנך המלאה, מעביר את הסורק ואומר:" לשמחתך, ילדתי אינך
בהריון, בפעם הבאה שמרי על עצמך", הוא ממשיך לבדוק לכל מקרה
ואומר:" רגע אני רואה תזוזה קטנה, מזל טוב, הלב שלך צמח בחזרה"
ואת, את פוחדת. מסכת הייסורים מתחילה פעם נוספת, הלב שלך בן
שלושה שבועות, עוד מעט הוא יתפתח ויהיה לישות בפני עצמו, ואת
דואגת שהחבר הכי טוב שלך לא ישאל אותך מה עשית היום, רק שלא
ידע, רק שלא יגלה. אז את מחליטה להתנתק קצת, להגיד לו שאת
עוברת תקופה קשה, ורוצה להתמודד איתה לבד, הוא בטח יבין, מכיר
את כל השגעונות שלך, מכיר אותך הכי טוב, קורא אותך כספר פתוח,
ואת אינך רוצה בלב החדש, פוחדת, אז את כותבת לו מכתב, מספרת לו
קצת על ההתאהבות הזו, כותבת קצת על הבלבול, על הפחדים, על
הקירבה המאיימת הזו, מרגישה שחייבת קצת לשתף אותו, הרי אין
ביניכם סודות, ומבקשת להתרחק.
יושבת מכינה את תוכנית ההתנתקות שלך, קובעת עם חברים שלא ראית
תקופה ארוכה, קוראת קצת ספרים, מציירת, רוקדת, לפעמים מזילה
דמעה, ומתגעגעת, הוא יבין, זה בטוח, הוא החבר הכי טוב שלך.
תוכנית התנקות יוצאת לפועל, היום בשעה 11.00 החלטתי להתנתק
מהחבר הכי טוב שלי, מהאהבה המטריפה הזו שגורמת לי ללכת באוויר,
ואני, אני גאה בעצמי שהוא לא יודע שעקרתי את ליבי למענו, אני
מתרגשת מהלב החדש הזה שצומח בקירבי, אני שמחה וגאה על האומץ
שעזרתי, והכול למען תוכנית ההתנתקות.