אל תזוז.
אל תניע שריר.
נוח לרגע, ותן להביט בך כל עוד אתה כאן.
לפני שתיסע שוב, תכנס לאוטו בלי לומר מילה
ותנסה שלא להסתובב כדי לא למשוך את רגע הצביטה.
צבע עור אדמדם נשפך על הסדין
וחושך עמום מרצד
וצילי על גופך - כל כך יפה. כל כך שקט.
איך אנחנו עוברים מרגע לרגע, בלי אומר מילה
וצמרמורת עוטפת של חום, של הוקרה, של שלמות
על מה שנגמר לפני שנייה.

אני אוחזת בידך בין הבריות,
כצייד גאה, שחקן שסיים הצגה,
ולרגע מבינה, כל עוד אתה כאן,
על מה כולם מדברים
תחושת שלמות מתלהטת שמגיעה כשאתה בא
מלחשת בי וחזה הולם עם כוח הנגיעה
וזה רק אתה
מי אם לא אתה.

אז רגע, אל תזוז,
במילא עוד שעה תיסע.