אהבה וחיבה היו מראש מעיינך
רוך ותמימות הרגשתי איתך
מילים של אהבה עלי הרעפת
שהיו נשארות גם עם לכתך
בזמנים הכי קשים ידעת לתמוך
ידעת לומר את המילה הנכונה
וברגעים שהרגשתי אבודה
אתה החזקת את ידי ונתת תקווה

לכן לא ידעתי למה?
לכן לא הבנתי איך?
איך אתה מכל האנשים
שעזר לי ברגעים הכי קשים
הפך את היד המלטפת
היד שכל כך אוהבת
ליד רעה, מכה וכואבת
יד שפגעה בפניי רק פעם אחת
יד שעשתה זאת ולא אך כמעט
אך לא המכה היא זו שכאבה
אלא המבט המאיים שהיה בעינייך
מבט שלעולם לא אשכח

זה לא האדם שהכרתי תמיד
זהו אדם אחר שנכנס בזה הידיד
ידיד שהיה לי יותר מחבר
ידיד שהיה אבי ולא אחר.