ימים כחושים הולמים בחלונות ביתי
ימים של ערפול החושים
הלא נודע עומד על מפתן הדלת כזאב האורב לטרפו
נושף לתוך הלילה שירי ערש
החתולה שלי עוברת עיקור ברגעים אלה ממש. בעוד מספר דקות יקטפו
עובריה הרכים, שטרם הספיקו לפרוח, ומשהו מן הלב שלי ייקרע
מבפנים, פיסות פיסות, כמספר הנפשות שעשויות היו לקחת חלק בחיי.
חשבתי שהיום תחסוך ממני השמש את קרניה, וטעיתי. דווקא היום היא
מסנוורת ומעוורת אותי באור חיוור, פלורסנטי, אור של מוות.
אור של מוות זורח עלי בשמונה בבוקר, ואני, ללא יצר הישרדות
כנראה, כותבת לי מילים של כלום. |
