השעה 4.23 והדם שלי רותח. אני הולם בשלד המזגן בעדינות (רק שלא
תתעורר, חס ושלום), כלום לא משתנה. מגשש בחשיכה שהמציא הלילה
למען אגלה את חברתי לפשע, אחר קופסאת סיגריות. שלי, שלה, זה לא
משנה, חייב סיגריה.
הנוף מהחלון לא משתנה, קיוויתי שהוא ישנה צבעים, או משהו. כבר
שלוש דקות אני בוהה והוא אותו הדבר, מנגד שוכבת היא עירומה,
כמו מתה, אבל כל שניה היא משתנה. אני יודע שאם אצמד אליה עכשיו
אריח את ריח הזיעה שלי מקדם, היא מרוחה עליה כמו שמן על
קליאופטרה.
להגיד עליה שהיא סקסית זה לא מדוייק, שלא לאמר- לא יאה: אולי
הלילה היה סקסי, אולי הקומבינציה שלי ושלה הייתה שטופת סקס,
אולי אני סתם הוזה מחמת האלכהול שגופי ניזון ממנו, ורק ממנו,
כבר כמה ימים.
אני נשאר ער רק כדי להיות בטוח שלא תברח לי עם עלות השחר. אני
רוצה לראות שהיא לא נעלמת כשהשעון מראה 6.00, להיות בטוח שהיא
אמיתית.
ועכשיו כבר 4.41, ואני בטוח שהשמש כבר שולחת הוראות לשמים
להכין את עצמם לקראתה, כי תיכף תבוא. אני ממהר להסתכל עליה,
שלא תיעלם לי מאחורי הגב. גופה מגואל, נגעל, בזרעי, בשרי חרוך,
נאגר תחת ציפורניה, היא שוכבת שם, זרועותיה פרושות לצדדים
ורגליה שלובות, ואני חושב שאילו ישו היה אשה הוא היה בדמותה
ובצלמה.
כן, חשבתי שזיינתי אותה, אבל עכשיו נדמה לי שהיא זיינה אותי,
השאירה אותי מקופל בתנוחה עוברית, עטוף בקושי בסדין סטין, על
מיטת MOTEL זול שם הכל פוליטיקאים וזונות, היא ואני. והייתי
מחפש בה כאב, צער וילדות קשה מנשוא, אבל אני לא מצליח להוציא
את קול נשימותיה המיוזעות מהראש שלי.
אילו רק הייתה לוחשת את שמי בזמן ההוא, הייתי יכול להיות בטוח
שזה אני והיא, היא ואני, על מיטה לוהטת לצלילי מזגן ישן
ולא-בדיוק-מקרר, אלא שלא היה שומדבר שהוכיח זאת, והיא דמתה
להיות בטקס פולחני של עצמה, של האהלהתה והילולה.
אני מרגיש את 5.04 מתקרב, אני מרגיש את הדקות זורמות לי
בורידים, ככה מפמפמות להן. אכזריות לשמה. השעה תגיע והיא
תיעלם, 46 דק' נשארו לפלא, לסיוט. מעניין אם השריטות שהיא חרטה
לי בגב ישארו, אחרי שתיעלם, או יעלמו גם הם ויותירו אותי בתהיה
האם התמונות במוחי היו מציאות בלילה הזה, או לאו. אני ניגש
למראה באמבטיה, ואני מופתע ומזועזע לראות שעל המראה כתוב באודם
הזול שלה "EVERYTHING".
כשאני יוצא מחדר האמבטיה, השעון נח ורגוע ב 5.40, היא כבר לא
שם, אבל השריטות בגב עדיין צורבות, בדלי הסיגריות, גם הם עדיין
טמאים ממגע שפתיה הצבועות באודם, ריחה הלא מובהק אך ממסטל
לחלוטין עוד משווה לסדינים אופי מיוחד, והמילה עודנה מתנוססת
על המראה באמבטיה. וחם לי, כ"כ חם לי.
אלוהים, שמישהו יוציא אותי מכאן.