לחשוב שלפני כמה חודשים
רציתי בחברתך.
צעדנו יחד למרחקים
והיה לנו כיף
תמונה לבנה,
שלג קר,
בקתה מעץ
וחיוך מאושר.
אידיליה זמנית בין כפר לכפר.
וכעת - המצב שונה
ועל אף ולמרות שזמן משתנה
זה כלל לא אותו מצב
מאז שההוא אותך עזב.
כל מילה שיוצאת מפיך,
מעלה דם לראשי.
אך מילתי נשמרת בפנים,
ולא יוצא מפי.
מסיבה מאד פשוטה:
את את
למרות היותך אישה פשוטה.
אט לאט אני רושם
הרי בזכותך לבי פועם.
ולמרות שעוזב אני אותך בעוד כמה ימים
הרי זה ברור שאת איתי לעולמים.
את איתי תמיד, גם בזמנים קשים.
ולמרות ששיכות זו טבעית ונדושה,
ועל אף שאת פשוטה, אינך סתם אישה.
הנך את.
פשוטה כמשמעך.
ובלי רגשנות נוראה, אני אוהב אותך.
הרי בכל זאת,
יצאתי מתוכך.