אני בחזרה בת"א. יושבת על שפת הים.
כמה שהתגעגעתי.
עוצמת עיניים ואני בטיימס סקוור. כמו לפני יומיים.
רוצה לחזור לשם..
ראיתי את הים, חיבקתי את כולם, עכשיו אני יכולה לחזור. רוצה
לחזור.
לא ממש יכולה. שונאת את זה שלא. אבל אני עוד אחזור..
פתאום, אתה קופץ לי לראש.
פתאום אני שוב מתגעגעת.
שוב בוכה. עוד רוצה אותך.
אתה עדיין שם, וכבר עבר המון זמן. ועדיין - יש עוד כ"כ הרבה עד
שתחזור.
ובכלל- האם תחזור אליי? או סתם תחזור לפה..

יכול להיות שרחוק מפה עושה לי טוב. אפילו שגם אתה רחוק מפה,
רחוק אחר.
עובדה היא ששם בכיכר טיימס האמיתית, ישבתי וחייכתי והיה לי
בסדר לבד, ואפילו - אולי אפשר לאמר... טוב.
ועכשיו. עכשיו אני פה, ואתה לא.
אתה לא מחכה לי כאן.
אבל אני - מחכה לך.
אפילו שנראה לי שלא.
עמוק בפנים- לא משתחררת ממך. לא רוצה להשתחרר.
הייתי כבר בסיפור הזה. פעם, מזמן.
ועובדה שהשתחררתי. וטוב שכך.
אבל אתה- אתה משהו אחר.
אתה באמת פשוט משהו אחר.