חזרתי איתו מן החגיגה
והוא נכנס הביתה לשיחה
והיא ישבה שם מחכה לבואי
והוא התיישב באדישות,
הזמין את מבוכתי.
ישבנו שם כפי שישבנו שנים רבות
רק שלושתינו.
אנשי דם ויזע, ישבנו בלי דמעות.
ואחרי השיחה
נותרה רק שתיקה
איזו סיטואציה מביכה. או סתם לא נעימה.
והוא החליט לשבור אותה, או רק את השתיקה
וביקש שאעביר לו "שטויות של רגע" -
חוברת עם רגשות עזים אליה,
חוברת מהעבר,
שאין בה מילות סרק שכאלו, ולא רגש מנוכר.
ורק אתמול היא קראה ביושבה לידי, על אותה כורסא.
איזו סיטואציה מביכה. או סתם לא נעימה.
כשדמעותיה זלגו כברז שנשבר,
הרי אלו רגשות עזים מהעבר,
והיום כל שנותר לו אליה הוא רגש מנוכר.
והנה הוא קרא ביושבו לידינו את "שטויות של רגע"
באדישותו הנוראה, בשלוה וברוגע.
והיא נשכה את השפה התחתונה,
ואני הייתי בסתם תדהמה,
איזו סיטואציה מביכה. או סתם לא נעימה.
ואני החלטתי לשבור אותה, או רק את השתיקה.
וביקשתי ממנה שתביא קפה ועוגה,
והיא שאלה אותו אם גם ירצה, ברוב אדיבותה
ישבנו שם כפי שישבנו שנים רבות.
רק שלושתינו.
אנשי דם ויזע, ישבנו בלי דמעות.
שתינו קפה,
ואכלנו עוגה,
איזו סיטואציה מביכה.