חשפתי את עצמי. גיליתי את עצמי בפנייך. לא היה לי קל לפתוח שוב
את תיבת הפנדורה ההיא. היום כשישבנו על חומה מבטון ליד הים,
והחושך כבר כיסה את האופק, הנחתי את החלק האחרון בפאזל הענקי
הזה שנקרא 'אני'. היום כשהיינו בים, חשפתי את עצמי, את זיכרון
הילדות הזה שנחרט בי. ועכשיו אתה יודע הכל ואני מרגישה קצת
הקלה. ואתה, אתה רק ישבת שם מולי והסתכלת עליי כמו שמסתכלים על
פסל מופתי שלראשונה חושפים אותו מן הבד. ואחר-כך המבט שלך
התחלף למבט החם והאוהב הזה שלך ונתת לי חיבוק ענק ומבין.

          אני שמחה.