ג'ינג'י שלי, ילד יפה שלי.
היצור שכל כך אהבתי - איננו.
ומאז... משהו מת יחד איתי.
כן, החיים חזקים מהכל,
והמשפחה ממשיכה "כרגיל" כאילו...
מאז לכתך, כלום כבר לא אותו דבר,
מטען רובץ לכל אחד מאתנו על הלב.
אנחנו יושבים בסלון, מעלים זכרונות,
ופתאום משתתקים...
כשמבטנו נתקלים בתמונותיך- הריי אין הרבה מה להגיד.
איך אפשר לשמוח ולחייך? אני שואלת,
ולהמשיך לחיות בלעדיך? כשאתה שוכב שם...
קר לך מתחת לרגבים?
לפחות עכשיו יבואו ימים חמים...
הורג אותי להזכר ולהתעורר כל בוקר
כשאתה כבר לא איתי...
עומר, אתה בטוח שכל זה אמיתי?
אמא |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.