אז הגיעה לה עונה חדשה
ואתה עדיין לא חוזר,
האביב כבר בפתח,
הציפורים מצייצות,
השמיים כבר אינם אפורים,
ורק אתה עדיין ישן את שנת המתים.

כשעצמת את עיניך בפעם האחרונה,
הקיץ היה והשמש צחקה,
אך באותו היום בו קברנו אותך,
נדמה כי גם אותם שמיים,
ואותה שמש אשר צחקה,
בכו בלי הפסקה.

אולי, כל עונה שחולפת,
בוכה יחד איתי,
וכך אני יודעת עד כמה אתה כבר לא איתי,
כי בחורף היה קר בלעדיך, בסתיו חיפשתי את חיוכך,
באביב הכל נראה כאילו תבוא לבקר,
ובקיץ... נשוב לאותה מציאות, לאותו היום שבו הלכת.