הדר ליבנה / קטלני |
מחכה למכה שאנחית בעצמי
על עצמי.
תמיד עם התער לצוואר
מרגישה אותו חד וקר, חסר רחמים
מנסה לחדור את העור
הרפה, התמים.
תמיד חיים או מוות
ושעון הזמן שנותר, שהולך
ואוזל ונגמר
ותחנות הרוח של הנצח
מפריחות בלונים באויר
מסתירות את שמשו הזכה
של עוד יום על פני האדמה.
תמיד באיום בנהמה
תמיד במלחמה ובפחד,
למה אי אפשר להסביר להרגיע לחבק?!
תמיד בחוסר מנוחה, במלחמת התשה
מנסה להפטר מאותה ההרגשה,
אולי הפעם אני לא אפסיד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|