[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מור חלפון
/
הלוואי עלי חזה הולנדי

אני לא יודעת למה, אבל גברים נוטים לברוח ממני דווקא
כשהעניינים נהיים רציניים.
הפסיכולוגית שלי, סימה, טוענת שהם מאוימים על ידי.
מה מאיים בי, הא? סימה טוענת שזה הכוח הנשי שבי. מה את אומרת?
כוח נשי? מה זאת אומרת? אלית, אחותי האהובה, שקטנה ממני
בשנתיים, טוענת שכוח נשי זה שדיים. אולי היא צודקת. אבל למען
השם! מה כל כך מאיים בשדיים שלי? "טוב...", היא מגחכת ונותנת
בהם מבט לא ברור, "את ראית פעם איזה גודל הם?"
נו, זו בטח שאלה רטורית. אני חיה עם הזוג המוזר הזה, אחרי
הכל.
אלי היה האחרון. הוא עזב לפני שלושה ימים. ברח כמו ילד קטן
שהשתין במכנסיים וכל הגן ראה.
הייתי עם אלי ארבעה חודשים ואמא שלי כבר התחילה לעשות תכנונים
לחתונה.
"את כבר בת עשרים ושבע, את יודעת? כשאני הייתי בגילך כבר היו
לי שני ילדים ומשכנתא!"
אחח... אין כמו סיפורי 'כשאני הייתי בגילך', נכון? אני רואה
את השפתיים שלה מתנועעות אבל אני לא שומעת את הצלילים הצורמים.
אני משערת שהמוח שלי כבר למד לנטרל אותם. כמה שזה נפלא, שניות
של נחת בין צווחה אחת לשניה.
נמאס לי לשמוע אתכם, חבר'ה!!! אז אני עוד רווקה. לא שמעתם
שהציצים שלי מאיימים על הגברים? אז אלי ברח, אולי זה הוא עם
קשיי ההתמודדות ביחסים מחייבים- או משהו כזה. אולי זו אני. יש
לי הרגשה שזה מכביד עלי ו... עליו. אתם יודעים, הפרונט
המפורסם.
ואולי זה משהו אחר. האמת היא שכשאלי עזב הוא השאיר מכתב, הפחדן
לא יכול היה להגיד לי את הדברים בפרצוף.
"טלי,
חשבתי על זה הרבה וגם דחיתי את זה כמה פעמים. אבל אנחנו צריכים
להיפרד. אני מרגיש תקוע, וזה לא בגללך. אני לא רוצה שזה ישפיע
עליך. אני לא רוצה לתקוע אותך. (אפשר להעיר משהו? הוא דווקא
תקע אותי בכל הזדמנות שהייתה לו, אם אתם מבינים למה כוונתי...
בבית של ההורים שלי, במכונית שלו, במעלית- או שאת המעלית רק
דמיינתי?)..."
את השאר כבר לא טרחתי לקרוא. אני רואה את המילים מרצדות מול
עיניי אבל לא מבינה מילה, על מה הוא מדבר? מה כתוב שם בכלל?
הייתה האות א, נכון? וגם... גם ד? אולי המוח שלי מנטרל גם את
אלי.
אולי המוח שלי מנטרל כל מה שכואב.
והוא נפרד ממני בערב שבו הוא נסע, נסיעת עסקים, לאמסטרדם. טוב
נו, כולם יודעים שאמסטרדם זו בירת הסמים והזונות. אולי הוא רצה
לתקוע מישהי אחרת.
מישהי עם חזה קטן, הולנדי, חמוד.
אחרי הכל, סימה- בעקיפין, ואלית- במישרין, אומרות שהחזה שלי
איים גם עליו.
לא רוצה לתקוע אותי? אל תדאג, תמיד יהיה מי שיתקע אותי, ואז
יברח. איך אמר המשורר? הו אמסטרדם...










loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
במה חדשה,
כאב ישן.




אפרוח ורוד,
יוצר מתוסכל.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/7/01 5:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מור חלפון

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה