כשנולד, סומן. סביב טבורו היה עיגול אדום כמו מכווית אש. כשגדל
היה הסימן האדום לוהט, כאילו בוער. גם כשלבש את בגדיו, היה דבר
מה שקרן ממנו שהעיר עליו את לעג חבריו. אי אפשר לומר חבריו שכן
חברים ממש לא היו לו.
הוא סבל. בתחילה לא ידע שסובל הוא, אבל כשגדל הבין.
יום אחד, שלושה בינואר, בשעות הערב, כך אומרים, קרה הדבר.
האדום נעלם וירוק נדלק.
שלושה ימים אחר כך חללית נחתה ואנשים מוזרים יצאו מתוכה. על
טבורם עיגול לוהט, כמו מכווית אש.
אחינו אתה, אמרו לו, ובאנו לגאול אותך.
קודם שאלך, אמר, אני רוצה לשפוט את בני הארץ. כוננו איפוא,
אולם משפטים. התיישב על הכס, ולפניו בסך הוליכו את בני הארץ.
במנוד ראש  קבע, מי ייזכר לטובה ומי ישא עוונו, מי לחיים ומי
למוות.
מתי מעט נותרו, כשהאיר הבוקר.